Unstoppable - בלתי ניתן לעצירה

Unstoppable - פרק 12

"זה לא משנה לי מי אתה, לא אכפת לי אם אתה האדם הכי שקט, מופנם ושתקן, וצריך להוציא אותך מהבועה הזאת ולתת לך עידוד, ולא אכפת לי אם אתה האדם הכי רועש, מעצבן, קולני וגס רוח. כל עוד שאתה עצמך, אני יכול להסתדר איתך." - דייוויד דיאנג'לו.

*

- כעבור חודש -

חודש שלם עבר.
חודש שלם שאני לא בקשר איתו.
לא הכרתי אותו המון זמן, אבל מספיקות לי 3-4 פגישות להכיר ולהבין את הבן אדם הזה.

אני אשקר אם אגיד שאני לא מתגעגעת אליו. אביאור היה בין הגברים המיוחדים שהכרתי. הוא היה תמיד מחייך כשהוא איתי וככל שהתראינו יותר, הוא יותר נפתח בפניי והרגיש בנוח להיות איתי מי שהוא ולא התדמית שהוא בנה לעצמו - הגבר האדיש והחסר רגשות.

אני לוגמת שוב מבקבוק המים שלי וסוגרת את פקק הבקבוק, זורקת בחוסר חשק את הבקבוק על השולחן, עד שהוא מתגלגל ופוגש ברצפה. אני מגלגלת את עיניי ונשענת על הכיסא, מביטה בציפורניים הארוכות שלי הצבועות בלק שחור.

באתי היום כולי שחורה.
חולצה בית ספר שחורה צמודה.
ג'ינס שחור חלק.
ואולסטאר שחורות גבוהות.
שחור כמו החיים.

אין לי חשק לכלום בזמן האחרון וזה לאו דווקא קשור לאביאור בכלל. התרחקתי מארד ומאנאל בכל החודש הזה ואהבתי תמיד להתבודד מאחורי האולם ספורט ולפרוק את כל החרא שאני עוברת.

אבא שלי ריתק אותי שוב החודש, ולא יצאתי בכלל מהבית, חוץ משעות נוספות בספרייה לעבודות בית ספר וכאלה. הוא תפס אותי ברגע שהייתי עצבנית אחרי כמה ריבים עם ארד ואנאל שפשוט פקדתי עליו לסתום את הפה.

אמא שלי גם כעסה שדיברתי ככה, אז היא הסכימה שהוא ירתק אותי.
עידו חזר מהבסיס לשבוע שלם יחד איתי, הבעיה היא שלא יכולתי לזוז מהבית, אז ביליתי שבוע שלם איתו בבית.

סרטי אימה, רצח, אקשן. כל מה שטוב, כל שאני אוהבת. מה יפה בסרט אהבה, קיטשי ודביק? הכי כיף זה לראות יריות, מלחמות, לפחות זה אמין מאשר אהבה מטומטמת.

בחיים לא זילזלתי ככה במשהו, כמו שאני מזלזלת באהבה עכשיו. מה שכן, התחברתי בזמן האחרון לפלג, הילד שיושב לידי ומביט בי במבטים חודרים מתחילת השנה.

אז בואו אני אגלה לכם עוד משהו במשך כל החודש הזה, לא נכנסתי לשיעור אחד.
זה כל כך לא מתאים לי. אבא שלי היה מוריד אותי בבית ספר והייתי נכנסת אליו, רק שברגע שהצלצול נשמע, הלכתי מאחורי אולם הספורט וישבתי שם לבד ופשוט שרתי לעצמי.

ההורים שלי לא יודעים שחודש שלם אני לא לומדת, אבל משהו בי השתנה. אולי זה התחושה הזו של הלבד. גם מלפני שהכרתי את אביאור הרגשתי לבד, אבל לא כמו עכשיו.