Unstoppable - בלתי ניתן לעצירה

Unstoppable - פרק 15

"כאשר אתה אומר שאתה מסכים למשהו בעקרון, אתה מתכוון שאין לך כל כוונה ליישם אותו בפועל." - אוטו פון ביסמארק.

*

חיוך.

שמחה.

צחוק.

אושר.

אלה התחושות שעברו בליבי, כאשר נפרדתי מאביאור. זה היה יום בהחלט מטורף.

הכנסתי את המפתח אל מנעול הדלת ובשקט פתחתי את הדלת. השעה הייתה 21:45 ובמשך יותר מ7 שעות ביליתי עם אביאור. הוא לקח אותי ללונה פארק ועלינו ביחד על כל המתקנים הכיפים.

אי אפשר להסביר כמה צחקתי, נהנתי ובמיוחד חייכתי. אולם דבר אחד הכי שימח אותי, שהוא חייך ללא הפסקה. אני לא חושבת שהייתה פעם אחת שדיברנו והוא לא חייך אליי. זה היה מדהים.

אחרי הסחרחורות הקלות, הוא קנה לשנינו שערות סבתא וגלידה אמריקאית. זה היה מהנה, לחזור לילדות. חיוך עדין נפרש על זוג שפתי שנזכרתי ביום המהנה הזה ונשכתי בכדי להוריד אותו. אני מתחרטת שניתקתי עם אביאור קשר ואני שמחה שהצלחנו לתקן את זה.

כי הוא מדהים, ואני אגרום לו להפנים את זה.

פתחתי בעדינות את הדלת והפרצופים שלהם הוסטו לכיווני. אבא, אמא, עידו יושבים על הספה בסלון ומפצחים גרעינים, לפחות עידו ואבא שלי. שובל, חברתו המקסימה של עידו עמדה במטבח וחתכה פירות.

עידו הרים גבותיו בהפתעה ומבטו חסר ההבנה ניכר שראה את תיק הבית ספר על הגב שלי ואת התלבושת האחידה שלי.

חייכתי אל שובל המתוקה ונופפתי לה בשלום, מתקדמת אלייה ונושקת ללחי החלקה שלה ועד הדרך מפלחת תות אדום ומתוק ומקפיצה אותו אל פי, בעוד היא מצחקקת.

אבא שלי קרא בשמי וגלגלתי את עיניי, אין סיכוי שהוא יוריד לי את מצב הרוח שלי.
התעלמתי ויצאתי מהמטבח, מתקדמת במסדרון החדרים שלנו, עוברת את חדר המקלחת.

"שילב, בואי. אבא ואני רוצים לדבר איתך." שמעתי את קולה העדין והנשי של אמי. עצמתי את עיניי בחוזקה, נאנחת ונעצרת במקומי.

זה רק מה שחסר לי, השאלות שלהם.

"מה עכשיו?" צעקתי ביאוש ממסדרון החדרים והסתובבתי בחזרה אל הסלון. אם אמא שלי לא הייתה קוראת לי, ממש לא הייתי חוזרת אליהם. שובל בדיוק התקדמה והניחה את צלחת הפירות המעוצבת והצבעונית על השולחן והתיישבה בסמוך לעידו ששכב על הספה, מניחה את ראשה על חזהו החשוף, בעוד הוא מלטף את כתפה הצרה.

"תדברי אלינו בכבוד, חצופה." אבא שלי דיבר בקול קשוח ורציני, מכווץ את גבותיו, לא מאמין לחוצפה שלי שמתגברת מיום ליום. תתמודד, זה הדבר היחיד שיש לי להגיד לך.