Unstoppable - בלתי ניתן לעצירה

Unstoppable - פרק 53

"אנחנו בטוחים תמיד ששגינו בהחלטה שזה עתה גמלה במוחנו." - אייזיק אסימוב.

*

הסתכלתי בעיניי הדבש המהפנטות שלו שמשלות אותך לעולם שכולו טוב. עיניים שגורמות לך להרגיש בטוח, שבעצם הכל זה שקר אחד גדול. העיניים ששרטו את ליבי ושברו את הרצון שלי להתאהב בגבר אחר.

"החלפת עבודה לשליח פיצה ולא ידעתי?" שאלתי אותו בציניות והרמתי את גבותיי מעלה. החזקתי טוב יותר את מגש הפיצה שהיה בידי, כדי שלא יפול והמשכתי להביט בו שהיד עם הכסף מושטת אליו.

"לא לא, פשוט הייתי בדרך אלייך וראיתי את השליח אז לקחתי את המגש ושילמתי לו למטה." הוא הסביר בקול הצרוד שהעביר בי צמרמורת עדינות. העברתי את מבטי על גופו.

זיפיו הדוקרניים לא ארכו ביומיים האלה והשרירים שלו התפתחו כמו תמיד ומוחבאים מתחת לקפוצ'ון האפור עכבר שלו. ראיתי שקר לו והוא רועד, רציתי להכניס אותו אליי הביתה, שנתחמם יחד מתחת לפוך העבה ונתנשק כיאלו לא קרה כלום.

אבל שוב,
זה לא אפשרי ובטח שלא מתאים.

"תודה, קח." הודתי בפניו ונתתי לו את השטר של ה50 שקל כולל הטיפ לשליח שאביאור הספיק לשלם לו. אני רוצה להיות עם אביאור, רוצה לשכוח מהיומיים האחרונים, שיגיד לי שהוא אוהב אותי והכל יהיה טוב בינינו.

אבל זה לא עוזר לי שאני רוצה. בפועל, אני סתם עוד אחת שהתאהבה בגבר שלא מסוגל לערב רגשות בקשר הרומנטי ביניהם.

"לא רוצה." הוא משך בכתפיו ונד בראשו לשלילה. המבט הקשוח והסקסי שלו גרם לליבי לפעום בחוזקה, תמיד זה היה ככה. אני מודה שאני לא עומדת בפני אביאור, אף פעם לא עמדתי בפניו. החולשה הגדולה ביותר שלי, זה הוא.

"לא שאלתי אותך. תיקח את זה ותלך מפה." ניסיתי להגיד בקול התקיף ביותר שהיה יכול לצאת לי. רציתי להראות חסרת רגשות, אדישה וקרה. לא רציתי להראות חולשה, רציתי שיבין את האכזבה שלי ממנו ואת גודל הפגיעה שלו בי.

"לא באתי הנה בשביל לקחת ממך כסף, באתי לכאן כי אני חייב לדבר איתך." אביאור אמר בקולו הצרוד והתקדם צד אחד לעבר סף הדלת. הסטתי את מבטי לעידו שעדיין ישב וצפה בסרט שהתחלנו לראות יחד.

"אביאור, הסברתי לך שאין לנו על מה לדבר. תיקח את הכסף." אמרתי במהירות וניסיתי לדחוף את השטר לכף ידו הגדולה, אך במקום זה הוא לחץ אותה בעדינות ושילב אותה עם שלי.

"למה פירקת את הכל בגלל זה? את הרי יודעת שיש לי בעיה, הבטחת להתחשב בה." הוא אמר בקול עדין והתקרב אליי. הרמתי אליו את עיניי החתוליות שנשברו יותר מידי פעמים בגלל הגבר שעומד מולי.

"אז אני אנוכית ולא מוכנה לקבל אותך, טוב? עכשיו אתה יכול לקחת את הכסף ללכת מפה?" אמרתי ברצינות וחזרתי צעד אחד אחורה. הוא תפס בידי ומשך אותי מעבר לדלת, שהייתה קרובה להיסגר מעוצמת הרוח.