"העולם מלא בכאב אך מלא גם באושר. הכאב מחשל אותך והאושר הופך את המסע לנסבל."
*
"בבקשה, רק תסביר לי איך הוא הגיע למצב הזה? אתם אמרתם שהוא יציב לגמרי ושהוא יצא מכלל סכנה!" הצעקות האומללות שלי נשמעו ברחבי מסדרונות בית החולים.
"אמרתי לך, אחרי הביקור האחרון שלך כאן הוא התחיל לפרכס ואז הנשימה שלו נעצרה, ביצענו לו החייאה והוא חזר לנשום כרגיל, אך איטי יותר, הזרקנו לו לאינפוזיה חומר שירגיע אותו וירפה את הגוף שלו והוא אמור גם להשפיע על ההתעוררות שלו. נצטרך לקוות לטוב ולחכות לראות מה קורה." הרופא של אביאור הסביר לי בשנית את מה שלא יכולתי לשמוע.
"אבל מה זאת אומרת שאין לכם איך לטפל בו? אני שמה את הגבר שלי בידיים שלכם וסומכת עליכם, בידיעה שאתם אחראים לגורל שלו אם הוא יחיה או ימות ואתם אומרים לי שאין לכם איך לעזור לו יותר? מה זה צריך להיות?" צעקתי עליו ורגליי רעדו מעצבים, ובעיקר מפחד.
"שילב, תירגעי, אני מבין שאת נסערת. אני מצטער על הבשורה הזאת ויודע שהיא קשה לעיכול, ואילו בשבועיים האלה ואת ראית בעצמך, איך נלחמנו עליו וטיפלנו בו עשרות פעמים. זה לא מצליח וזה לא זז, אנחנו צריכים פשוט להתפלל לנס." הסוף של המשפט הוציא אותי מדעתי. כמו מאיר בדיוק. חושב שניסים יעזרו.
"לא! אתם לא עושים לי את זה! אתם הורגים לי את הגבר! אם הוא ימות, אני אדאג לתבוע את כל הבית חולים המזורגג הזה!" צרחתי בדמעות והתקרבתי לדחוף את הרופא בכעס לאחור, אך ידיו של מאיר תפסו אותי והרחיקו אותי ממנו, כאשר הוא ממלמל תודה לרופא.
"שילב, דיי תתאפסי על עצמך." הוא אמר ברצינות ובקול קשוח והביט לתוך עיניי האדומות. ניערתי את ראשי ומשכתי בשערות ראשי. הוא עומד למות, הסיוט הזה עומד להיגמר רע כמו שתמיד חשבתי.
"תעזוב אותי!!" צרחתי כמו משוגעת ורצתי לסןף המסדרון, לא יודעת בכלל לאן אני בורחת, אולם יודעת שלהישאר במקום הזה אני לא יכולה יותר. נמאס לי לספוג כבר את כל הכאב האכזרי הזה בלב.
הסתכלתי על שלט עליית הגג על יד המדרגות ובלי לחשוב יותר מידי, עליתי במהירות בהן, מנסה להגדיל את הפער ביני לבין מאיר שבעקבותיי. פתחתי את דלת עליית הגג ויצאתי לאוויר הצחיח שבגובה.
התקדמתי בין כל הצינורות והמכשירים שהיו שם ועמדתי על הקצה, מביטה על הקרקע, על האנשים שנראים כמו נמלים מהקומה האחרונה של בית החולים.
אני לא יכולה להסביר איך כל השבוע הזה עבר.
שיעורי הנהיגה שלי מובילים אותי יותר לתאונות מאשר לטסט והכל רק בגלל שהראש שלי מרוכז רק בו. הספקתי כבר פעמיים כמעט להתנגש בבן אדם.
"למה?" הרמתי את ראשי אל השמיים במלמול קטן ועצוב. הסתכלתי אל אור השמש שסינוור את עיניי. העדפתי להישרף בעיניי ולהתעוור ממנה, אך ידעתי ששום דבר לא יגיע לרמת השריפה של ליבי מבפנים.
YOU ARE READING
Unstoppable - בלתי ניתן לעצירה
Romance"ידידות בין גברים ונשים היא בלתי-אפשרית. יש תשוקה, עוינות, הערצה, אהבה, אך לעולם לא ידידות." בלתי ניתן לעצירה, כך תקראו למה שהיה ביניהם. שילב, בחורה צעירה, מרדנית וחייכנית, מלאת אנרגיה ושמחת חיים, הנמצאת בשנתה האחרונה לחטיבת הביניים. שילב נערה מצחי...
