Unstoppable - בלתי ניתן לעצירה

Unstoppable - פרק 14

"שכח את כל הסיבות למה זה לא יעבוד והאמן בסיבה אחת למה זה כן."

*

אני מתיישבת על החומה הגדולה והגבוהה, כאשר רגליי מתנדנדות באוויר ואביאור יושב בסמוך לי בישיבה מזרחית. אני שואפת ונושפת את האוויר הקריר והצחיח ואביאור מוציא את חפיסת הסיגריות שלו מהכיס, מדליק את סופה עם המצית הכחולה שלו ומכניס אותה בחזרה לכיס.

הסתכלתי במבט ישיר לעבר הסורגים שחוסמים את הבריחה מבית ספר. העשן של הסיגרייה של אביאור והריח החזק נכנס לאפי והרס את נוף הסורגים שמול עיניי במן ערפל.

"נרגעת?" הוא שאל אותי בקולו הצרוד והנמוך, מתקרב אליי ויושב צמוד אליי. אני סותמת את אפי עם שתי אצבעותיי, במטרה לא להריח את הריח הזוועתי של הסיגריות. הנהנתי אליו.

"אני יכולה לבקש ממך משהו?" שאלתי אותו בקול מוזר עקב סתימת אפי עם אצבעותיי. הוא צחקק והנהן אליי, מבין לבד את הרמז. הוא קפץ מהחומה ונעמד למטה, כאשר אני למעלה.

הוא המשיך לעשן את הסיגרייה, מכניס את הרעל עמוק לריאותיו בתנועות גבריות ומושכות. נאנחתי בשקט, אין גבולות ליופי המדהים הזה שלו. חייכתי ובשקט הלכתי מאחוריו יושבת על החומה, בעוד הוא נמוך ממני ומניחה יד רגל אחת סמוך למותן אחת שלו ורגל שנייה בסמוך למותן שנייה שלו.

הוא השפיל את ראשו לחול שמתחת רגליו וראה את זוג רגליי הנעולות באולסטאר סביבו. הוא חייך ואחז בזוג רגליי, נשען אחורה על גופי, בעוד הוא עומד ואני יושבת.

"עכשיו את יכולה ספר לי למה בכית?" הוא שאל אותי בעדינות והסתובב לכיווני, מביט בעיניי האפורות בהירות עם עיניו החומות והמיוחדת ביותר, מסיים עת הסיגרייה, זורק אותה לחול ודורך עלייה. דיי עם העיניים האלה. עיניים חומות בהירות עם גרגירים כהים. אני חושבת שמעולם לא פגשתי בעיניים כה יפות.

הנהנתי בשקט והחיוך נמוג משפתיי. אני חושבת ש2 מילים יסכמו מצויין את התחושה הנוראית שמחלחלת בגופי.

"הרגשתי לבד," סיפרתי בשקט, משפילה את מבטי על הג'ינס שלי. הוא עמד מולי, בין רגליי, הוא הניח יד אחת על הירך שלי והסב את תשומת ליבי אל פניו המשורטטות.
"אני עדיין מרגישה," לחשתי בשקט, מביטה בעיניו החומות והיפהפיות.

"אז הברזתי במשך חודש שלם מהלימודים." סיפרתי במהירות. הרגשתי את היד החמימה שלו נפרדת באיטיות מהירך שלי והרמתי את מבטי בזהירות, מביטה במבט הקשוח ועצבני שלו.

"את רצינית, שילב? הברזת חודש מהלימודים רק כי רע לך?" הוא שאל אותי מופתע ממני והביט בי במבט הקשוח והעצבני שלו. הוא כעס עליי, כמו כל אחד ששמע את מה שעשיתי. השפלתי את מבטי.

אף אחד לא יכול להבין אותי.

"אתה לא יודע מה זה להרגיש לבד, אתה לא יכול לשפוט אותי." הרמתי את מבטי בשקט והבטתי בו בעיניי האפורות במבט חודר. אמנם זה מעשה מטופש, אך לא יכולתי להתמודד עם זה.