Unstoppable - בלתי ניתן לעצירה

Unstoppable - פרק 61

"אם היית בטוח שחייך הם כביש דו סטרי, שבו נתיב אחד מוביל אל האהבה, והנגדי בורח מן הכאב, הרי שפתאום מגיע תמרור המציאות ומראה לך כי אתה למעשה נוסע בכביש חד-סטרי עם שני נתיבים." - הרב כפיר שחר.

*

פיהוק גדול יצא משפתיי שאני מתמתחת בעיניים עצומות על המיטה הזוגית הנוחה והרחבה שלי. עיניי העייפות פגשו בגבו השרירי והחשוף של אביאור יושב על סף המיטה.

"בוקר טוב, תינוקת." אביאור סובב את מבטו אליי וחייך אליי את החיול המדהים שלו, החיוך ששווה להתעורר בבוקר בשביל לצפות בו. הצמדתי את הפוך העבה לגופי העירום והתיישרתי על המיטה.
"בוקר טוב, מה אתה עושה?" לחשתי בגרון צרוד וניסיתי לסדר את שיערי המבולגן.

"אני רואה שהחופשה עשתה לך טוב, יאללה קומי, אנחנו צריכים לארוז." אביאור חייך אליי והורה לי לקום, שהוא מקפל את בגדיו לתוך המזוודה שלו.
"מה? לא רוצה נו, היה לי כיף כאן." רטנתי בקול עייף והתכרבלתי מתחת לשמיכה העבה והתהפכתי במיטה.

"גם אצלי בבית יהיה לך כיף, לא ראית את ליקה הרבה זמן ולא ישנת מלא זמן על המיטה הנוחה שלי." אביאור הזכיר בחיוך את הדבר האהוב עליי ביקום, כלומר את שני הדברים האהובים עליי, ליקה והמיטה הנדירה שלו.

"אני מתגעגעת רק למיטה שלך. תגיד לי איפה קנית אותה, היא פשוט מיטת מלאכים, כיאלו אני ישנה בתוך ענן רך." אמרתי בחיוך סטלן של בוקר ועצמתי את עיניי בעייפות.

"קומי, תינוקת." הרגשתי את ידיו החמות של אביאור על לחיי ואת הנשיקות הרטובות שלו על הכתפיים החשופות שלי. פקחתי את עיניי.
"איך ישנת?" שאלתי בחיוך וליטפתי את שרירי החזה שלו עם כף ידי. הוא הנהן אליי במרץ.

"מדהים. זה בין הלילות טובים שהיו לי." אביאור השיב לי בקול צרוד וחיוך סקסי של בוקר. בינתיים, לבשתי את ההלבשה התחתונה שלי מתחת לפוך.
"אני בטוחה שלילה סוער לצד אביגיל היה גובר על זה." גיחכתי בחיוך וקמתי מהמיטה הנוחה.

"שילב." אביאור קרא בשמי בקול נמוך ומבלי להסתכל עליו, ידעתי שהוא בוודאי לקח את זה ברצינות. "צחקתי, תירגע." הסתובבתי אליו בחיוך והרמתי את ידיי בהכנעה למעלה.

"עד מתי צריך להחזיר את החדר?" שאלתי ופתחתי את הוילונות במרפסת שלנו, שהשקיפה על הבריכה הגדולה שלא הפסקתי להנות בה בחופשה המדהימה הזאת. "יש לנו עד 14:00." אביאור הסתכל בטלפון והודיע לי.

"מה? אז למה עכשיו?" כיווצתי את גבותיי חסרת הבנה והתקדמתי לעמוד מולו שהוא יושב על המיטה.
"השעה עכשיו 13:00." אביאור הודיע ברצינות והפנה אליי את הטלפון שלו שעליו הייתה כתובה השעה.

פקחתי את עיניי בתדהמה.

"מה? אני ישנה 11 שעות? זה כמעט חצי יום. למה לא הערת אותי יותר מוקדם והייתי עוזרת לך לארוז?" שאלתי ברצינות והחוותי עם ידי לכיוון המזוודות הכמעט ארוזות שלי ושל אביאור.
"ישנת כמו מלאך ולא רצית להפריע לך. וחוץ מזה, אני זוכר שאת ישנה כמו אבן ואי אפשר להעיר אותך אז ויתרתי מלנסות, אבל בקטנה. זה לא הרבה לארוז." אביאור קם מהמיטה והעביר את ידו בשערי הקצר.