Unstoppable - בלתי ניתן לעצירה

Unstoppable - פרק 52

"לב זה יישבר, אך שבור הוא ימשיך להתקיים." - ג'ורג' ביירון.

*

מה עושים שהלב נשבר?
מי ירפה אותו?
מי יאסוף את השברים ויאחה אותם?

זו הייתה מערכת יחסים בלתי ניתנת לעצירה.
כולם מתלחששים ואומרים שזה לא יצליח, שהפער בינינו אדיר וגבר בגילו צריך להתחיל לחשוב על חתונה וילדים, בזמן שאני רק התחלתי ללמוד בתיכון.

המחשבה הזאת הפריע לי, אולם ניסיתי להתרכז רק באהבה שלנו.
התעלמתי מכל העולם, מרדתי בכל מי שרק אפשר בשביל ולמען אהבתנו, או שאולי הייתי עיוורת מאהבה.

הוא גרם לי לחשוב שאני כל העולם בשבילו, שהוא מרגיש אליי כל כך הרבה רגשות, שאני האישה היחידה בחייו, שבלעדיי הוא כלום ושום דבר.
הוא העלה לי את הביטחון בעצמי וגרם לי להתאהב בו כמו שלא התאהבתי מעולם.

זה היה מושלם. מושלם מידי, שכבר הרגשתי שבקרוב יגיע המשהו שיהרוס ויפוצץ את הכל.

והוא הגיע.

שאלה אחת תמימה ולגיטימית ששברה את הכל.
הוא שתק והבנתי שהכל היה בולשיט אחד גדול.

כנראה כמו כל המערכת היחסים שלנו.

הוא לא אוהב אותי, מסתבר שמעולם לא אהב, כי איך אומרים - שתיקה כהודאה. ואת האמת, לא הייתי צריכה יותר מזה בשביל להבין שהכל היה בזבוז זמן ענק.

הוא השלה אותי, גרם לי לחשוב שאני באמת שווה, שאני ראויה שיאהבו אותי.

אז אם אני ראויה לכל אהבה שקיימת,
למה אני לא מספיק ראויה לשלך?

הוא שבר לי את הלב, ריסק אותו לרסיסים ולתוספת, דרך גם על השאריות.

הקטע העצוב בסיפור, הוא שאני מנסה לשכנע את עצמי שבאמת הוא ניסה, שכנראה הבעיה היא בי. ועם הזמן אני מבינה שמשהו כנראה דפוק בי, אם לעולם לא הצליחו להתאהב בי.

משהו שחוסם אותי מלגרום לגבר לאהוב אותי.

השאלה היא מה?

ואיך ממשיכים מכאן הלאה?

כף גדושה בגלידת וניל נכנסת לשפתיי שדמעות שניות אחדות מליפול אל שפתיי. ישבתי על הדשא בקפיטריה שממנה קניתי את הגלידה הגדולה הזאת. אני מתעלמת מהמבטים המרחמים של כל תלמיד שעובר ומביט בי.

הייתי נראית נורא.
לא ישנתי כל הלילה.

יש כאלה שיגידו שזו הייתה החלטה פזיזה ומהירה בלי שום מחשבה לפני וכן, זה נכון. אבל אני יודעת שעשיתי את הדבר הנכון. אני לא צריכה למשוך זמן עם בן אדם שלא אוהב אותי, שלא מרגיש אליי דבר.

ולא משנה מה יגידו לי, כמה ישכנעו אותי ואיך ינסו להפוך את זה שהוא מנסה, אני אמשיך לחשוב שזו ההחלטה הנכונה.