Unstoppable - בלתי ניתן לעצירה

Unstoppable - פרק 36

"פרח לא יכול לפרוח ללא השמש, אדם לא יכול לחיות ללא אהבה." - מקס מילר.

*

"אני עושה עכשיו משחק מהיר. אני שואלת כל אחד מכם שאלה, יש לכם 10 שניות לענות לי עלייה תשובה. על כל שאלה שתטעו או לא תצליחו לענות תוך 10 שניות, אתם נשארים 5 דק אחרי סוף השיעור, וככה זה ממשיך כמספר בטעויות שלכם או הקצב האיטי שלכם." רונית המחנכת שלי והמורה שלי להיסטוריה 5 יח' אמרה שהיא עומדת מול כך הכיתה בעמידה זקופה.

"ומצידי, תשארו פה שעתיים אחרי הלימודים. אנחנו חייבים להיות חזקים בחומר לקראת המבחן. מובן?" היא אמרה במבט רציני שעינייה הירוקות והמהפנטות בוחנות כל אחד ואחת מאיתנו בקפידה רבה.

"כן, המורה." כל הכיתה אמרה בנימוס.

"שאלה ראשונה לאדיר, כורש שולח מכתב הכתוב בעברית מליצית הפונה ליהודים אשר נגלו לבבל. מה כתוב במכתב?" היא הפתיעה אותו בשאלה מהירה והוא נבהל והתחיל בלחץ לחשוב על תשובה שהכיתה סופרת לו שניות ומלחיצה אותו עוד יותר.

חייכתי. רעים.

"בהצהרה הוא מציע להם לשוב ליהודה, השיבה היא רשות ולא חובה. עם זאת הוא פונה גם לאלה אשר מחליטים להשאר בבבל ומבקש מהם לתמוך כלכלית באלה שיעלו ליהודה. לאחר זמן מה הוא משלים את ההצהרה בתזכיר ובו הוא מפרט כיצד יבנה בית המקדש מבחינה מנהלית וכלכלית." אדיר פלט את כל החומר שדאג לשנן בשבוע האינטנסיבי הזה וגרם לכולנו לפעור עיניים.

"כל הכבוד אדיר!" רונית חייכה אליו המומה ונתנה לו כיף גדול ביד, בזמן שהוא מחייך את החיוך המשועשע והמרוצה שלו.
"זה היה אדיר הרגע או שילב?" שירה, התלמידה שלא שמים לקיומה מתחילת שנה פצתה את פיה לראשונה וגרמה לכולנו לגחך בחיוך.

"מי נהיה פה גאון?" לחשתי לאדיר בשקט ובחיוך גאה שהיד שלי מונחת על כתפו השרירית והגבוהה.
"הכל למדתי ממך, איך קוראים לזה, תורת החרשנים?" הוא חייך אליי חיוך ציני והחטפתי מכה קטנה לכתפו שאני מצחקקת.

"שאלה שנייה לשילב, תני לי 2 מניעים, פוליטים ואישיים למתן ההצהרה של כורש. " רונית הפתיעה גם אותי, אך לא נכנסתי ללחץ במהרה, משום שזו הייתה השאלה שידעתי את תשובתה.

"המניע הפוליטי הוא שכורש רוצה לרכוש את אהדת הנתינים שבממלכתו על מנת לשמור על סדר ושקט ועל שיתוף פעולה בינהם.
המניע האישי הוא שכורש מנהיג סבלני אשר מכבד ומכיר בדתות אחרות לעומת השליטים הקודמים." עניתי לה תשובה מלאה ורציפה, שהכיתה כרגיל כבר לא מופתעת ממני יותר.

"אין מה להגיד." רונית חייכה אליי, נשארת בלי מילים כמו בכל פעם. חייכתי אלייה בבישנות.
"יאללה נמשיך." היא אמרה וכך המשיכה לשאול כל תלמיד שאלה מהירה שהיה חייב לענות עלייה בפחות מ10 שניות.