Unstoppable - בלתי ניתן לעצירה

Unstoppable - פרק 32

חיבקתי אותו חזק.
"מה הייתי עושה בלעדייך?"
"לעולם לא תזכי לגלות." - סילביה דיי.
{ מתוך הספר "חשופה לעינייך" }

*

לבשתי ג'ינס אפור ארוך וצמוד שאליו הכנסתי קצת מקדימה חולצה לבנה שעלייה מצוירים אימוג'ים צהובים בפרצופים שונים.
נעלתי אולסטאר לבנות גבוהות וסירקתי את שערי שיהפוך חלק.

צליל הודעה נשמע בחלל חדרי, בדיוק לאחר שהתבשמתי ושמתי דאודורנט בגופי.

אביאורי החתיך עם הגומות🙈: אני למטה.

הודעה מאביאור הופיעה. מבלי להגיב, לקחתי את הטלפון ואת המטען שלי, משום שידעתי שלאביאור אין מטען לטלפון שלי ויצאתי מחדרי.

עמדתי לצאת מהבית, אך כמובן, הגדול מכולם, עמד מאחורי והניח את ידו על ידית הדלת.

אבא.

"אם את מתכננת לצאת לאביאור, אני מודיע לך חד משמעית שזה לא יקרה." קולו הגברי של אבי נשמע מעל ראשי. הסתובבתי אליו והשמעתי צליל רטינה. אין לי כוח אליו.

אין לי כוח לשוב אותן המילים הקבועות.

"תגיד, זה לא מתחיל לשעמם אותך? אתה יודע, להגיד את אותם המשפטים שוב ושוב ובסוף אני בכל זאת יוצאת?
אני חושבת שאתה צריך להסיק מזה, שלא משנה מה תגיד, בסופו של דבר, אני אצא." הביטחון שהפתיע אפילו אותי נשמע בקולי. אבי הרים את גבותיו.

"תודה ולהתראות, אני אגיע ב00:00." לא חיכיתי שיענה לי והסתובבתי, מניחה את ידי על ידית הדלת ומתכוננת לפתוח אותה. אבי משך אותי אחורה וחסם לי את הדלת.

"תפסיקי לנסות להילחם איתי." הוא אמר בקול קשוח ועיניו הכהות הכמעט שחורות לגמרי הביטו בי במבט רצחני. גילגלתי את עיניי והתקרבתי אליו בידיים משולבות, מרימה את מבטי אלי ועומדת על קצות אצבעותיי.

1.87 מול 1.51.

"לעולם לא." לחשתי בחיוך קטן ודחפתי אותו הצידה, פותחת את הדלת ובורחת מהדלת. ירדתי במדרגות שאבי רודף אחריי ומנסה להדביק את קצב הריצה שלי.

"שילב!" אבי צעק בחדר המדרגות ואני הייתי בטוחה שכל השכנים שומעים אותו מבעד לדלתות ביתם. יצאתי מהלובי, רואה את המכונית האדומה והמבריקה של אביאור מחכה מותנעת בחניה.

התקדמתי אלייה במהירות.

"שילב, תחזרי הביתה מיד!" אבי צעק מאחורי ונעצר על סף דלת הכניסה לבניין. אביאור ישב ברכב והסתכל על שנינו רבים. פתחתי בעצבים את הדלת הרכב שלו ונשארתי עומדת, מסתכלת על אבי.