Unstoppable - בלתי ניתן לעצירה

Unstoppable - פרק 9

"הדבר הראשון שמישהו יעשה למען העקרונות שלו זה לשקר." - יוזף שומפטר.
*

ישבנו באוטובוס שהיה ריק מאנשים, חוץ מזקן אחד בן 70 שכל שנייה הסתובב אליי ובחן את הגוף שלי בחיוך ממזרי. אביאור דאג לנעוץ בו מבט מאיים והוא הוריד את מבטו ממני במיידית.

ראשי נח על כתפו של אביאור, בעוד ראשו נח על ראשי. הוא שיחק עם האצבעות שלי וניסה להעביר כמה שיותר מהר את הזמן. קודם לכן חייגתי לאבא שלי והודתי לו על הכוונה, אבל שלא צריך כבר את עזרתו.

הוא כמובן אמר לי לחזור מהר הביתה ולא לבלות יותר מידי זמן בחברתו של בחור זר, כמובן שעניתי לו שאחזור וכעת, אני באוטובוס עם אביאור.

אז כנראה שלמבחן אני לא אלמד היום.
טוב, זה בטוח יהיה לי קל. אני יודעת את החומר.

שנאתי לשקר שוב לאבי, אבל הייתי חייבת להיות לצידו של אביאור. הוא היה נראה כה חסר אונים.

אביאור הפסיק לשחק באצבעותיי הקטנות ונשען קדימה, תופס את ראשו בזוג ידיו. כמובן שבאוטובוס התיישבתי על ברכיי, אני אוהבת לשבת בתנוחות מוזרות וילדותיות. נוח לי ככה.

"היי אביאור, הכל יהיה בסדר. תפסיק להיות מודאג כל כך." לחשתי באוזנו בשקט ובחיוך עם טיפת תקווה. ליטפתי את גבו בעידוד והרגל שלו קיפצה בלחץ.

"אני צריך חיבוק." הודיע לי בשקט והסיט את מבטו הלחוץ לכיווני. חייכתי אליו חיוך קטן ופרשתי את זוג ידיי. הוא נכנס לתוכן והצמיד אותי כמה שיותר לגופו השרירי. הוא קבר את ראשו בצווארי והסניף את ריח שער, כיאלו זקוק לכך.

זה היה כל כך כיף להרגיש את הידיים החסונות והגבריות שלו על מותניי הצרות.
התחבקנו במשך דקה ארוכה, זה אמנם נשמע קצת, אולם זה הרגיש כמו נצח שלם.

"דיי, אני לא יכולה לראות אותך ככה." אמרתי בשקט וטפחתי על כתפו. רואה שלאחר שהתנתקנו הוא חזר לאחוז בראשו בדאגה. הוא כל כך אוהב את אמא שלו, הוא מפחד עלייה.

זה מדהים בעיניי.

"אני מפחד שקרה לה משהו." שיתף אותי בתחושותיו והביט בעיניי האפורות. התקרבתי אליו והרשתי לו להניח את ראשו על ברכיי. ישבנו במושבים הכי אחרונים, שבהם היה הכי הרבה מקום.

הוא תפס שתי מושבים ונשכב עליהם, למרות שאפילו הם לא הספיקו לרגליו הארוכות.

"אין לה אף אחד בבית איתה?" שאלתי אותו בשקט וליטפתי את הזיפים שעל לחיו. הפרצוף שלו היה לכיווני. הוא אחז בידי האחת ושיחק בה וביד השנייה ליטפתי אותו.

"אחותי הייתה אמורה להיות איתה, אבל היא יצאה לבלות מוקדם יותר." סיפר לי בקולו הצרוד והשקט והמשיך לשחק באצבעותיי, מוציא ממני חיוך קטן. הוא אהב לשחק באצבעות שלי, ממש כמו ילד קטן.