Unstoppable - פרק 10

10.5K 480 251
                                    

"אדם לא בוחר לו את אבותיו, בחירה היא מלמעלה, לטוב או למוטב." - אהרן אפלפלד.
*

הסתכלתי במראה בפעם האחרונה לפני שאני יוצאת מחדרי אל הסלון.

חולצה שחורה קצרה וצמודה, ג'ינס אפור בהיר שקיפלתי אותו לבסוף וסניקרס לבנות וחדשות. שעון בצבע כסף על היד, הטבעות והשרשרת חמסה הכסופה שתואמת לעגילים הקטנים שנחו על אוזניי בעדינות.

הייתי חולת אקססוריז.
כל דבר קטן שהייתי רואה, היית עונדת על צווארי, ידיי, רגליי או כל דבר אחר בגופי.

לקחתי את תיק הגב השחור שלי והנחתי רצועה אחת על כתפי. הסתכלתי לרגע על הכיסא שבחדרי, שעליו היה תלוי הז'קט השחור של אביאור מאתמול. ישנתי איתו בלילה ובכלל לא שמתי לב.

אני אחזיר לו אותו בהזדמנות.

יצאתי מהדלת החדר שלי והתקדמתי במסדרון, היישר למטבח. שם ישב אבי.
אבי קרא עיתון יחד עם משקפי הקריאה שהוא שם רק כשהאותיות ממש קטנות, יחד עם כוס קפה ועוגת פרג של אמא שלי.

חתכתי לי חתיכה קטנה מהעוגה ומזגתי לי לכוס פלסטיק שקופה שוקו בטעם אייס קפה.
השוקו האהוב עליי. התיישבתי מול אבא שלי, מוכנה ומזומנה לגזר הדין.

הוא הניח את העיתון על השולחן ולגם מכוס הקפה השחור החזק שלו, הקפה שמעיר אותו לכל שאר היום. לגמתי מהשוקו הטעים שהזכיר במעט טעם אייס קפה. הוא הוריד את המשקפי קריאה שלו והניח אותם על ראשו.

הוא שילב את ידיו על השולחן, מביט בי עם מבטו הקשוח והרציני. התחלנו.

"תראי שילב," הוא התחיל בשקט, מסתכל על זוג ידיו וכבר יכולתי לנחש מהו העונש הבא, אני חושבת שהפעם זה אולי שלושה חודשים ריתוק לבית. השענתי את ראשי על ידי החלקה.

"אחרי שדיברתי עם אמא אתמול, החלטתי לא להעניש אותך." הוא הודיע לי בקול קשוח ורציני. הנהנתי ביאוש, מבינה שעוד עונש מגי- רגע מה?

"מה? באמת?" פקחתי את עיניי והבנתי לעומק מה הוא אמר. הכל בסדר איתך, אבא? הוא הסתכל עליי בכיווץ גבות.
"יש אבל," אבי קטע את התרגשותי בידו והחיוך הרחב שלי ירד באיטיות משפתיי.

"וזה אבל גדול מאוד, שאם תעברי עליו, את יכולה לשכוח מהאמון בינינו," אבי הזהיר אותי עם האצבע שלו ופה החלטתי לפחד במעט. ואם זה משהו שפשוט לא אוכל לעמוד בפניו? הנהנתי בשקט, מחכה שיגיד.

"את לא נפגשת יותר עם הבחור ההוא מאתמול." הודיע לי את החלטתו וקם מהכיסא שלו, לוגם עוד כמה לגימות קצרות מקפה שלו. מה? אבל.. אוף לעזאזאל.

"אבל אבא"- ניסיתי לעצור אותו מלהמשיך להתקדם ולנסות לשנות את דעתו.
"אין אבל, שילב. החלטתי וזהו, יש לך מזל שגם לא הענשתי אותך." הוא הרים עליי את קולו והשפלתי מבטי, מהנהנת בשקט.

Unstoppable - בלתי ניתן לעצירהWhere stories live. Discover now