Unstoppable - בלתי ניתן לעצירה

Unstoppable - פרק 24

"אין בושה בפחד, אמר לי אבי, מה שמשנה זה איך אנו מתמודדים איתו." - ג'ורג' ר. ר. מרטין.
*

"אוי תל אביב, כמה הכל יפה לך! לא סתם אומרים יין שמח לבב אנוש!" התחלנו לשיר בשקט ובחיוך לשמע השיר שהתנגן לו ברדיו ברכב שלו. השיר הזה נשמע ברדיו בשעה האחרונה כבר שלוש פעמים. ואז בבת אחת הזזנו את הגוף לקצב המוזיקה וצרחנו את המילים.

"היום חוגגים כמו באמצע הפאבלה, אצלנו אומרים שבסדר ואצלם אומרים.." צרחנו את מילות השיר המוזרות בחיוך ענק שאביאור מחרטט חצי מהשיר.

אביאור המשיך לנסוע ברכב שהוא מזיז את חזהו ופלג גופו העליון כמו הרקדנים בקליפ שנכנס בהם משהו ואני צוחקת כמו משוגעת.

"טודו טודו בום! היי טודו טודו בום, היי טודו טודו בום, הכל בסדר טודו בום! טודו בום! טודו בום!" שרתי בצרחות מזייפת והוא מצטרף אליי בכך שהוא רוקד מוזר באוטו ותוך כדי נוהג.

זה הרג אותי מצחוק.
פשוט השתגענו וזה היה כל כך כיף.
עם כמה שאנחנו מכבדים את הזמרים, זה היה בין השירים השנואים עלינו ובגלל זה, זה היה כל כך כיף לשיר את זה.

כמה צחקתי, זה פשוט לא ייאמן מה הגבר הזה גורם לי לעשות.
אבל מה שכן, גם בצרחותיו האיומות והמזעזעות, שמעו את צבע קולו הייחודי.

"זהו, הלך לי הגרון." אביאור לחש בשקט ובצרידות, שאני צוחקת בקול גדול ואפשר לאמר מרושע. בכל מקרה לא שמים לב לשינוי בקולו הנמוך, כי הוא תמיד צרוד.

צחקתי כמו מטורפת והצחוק שלי זה בין היתר הדבר הכי מפדח אצלי. יש לי צחוק של מכשפה מדיסני. הוא שמע את הצחוק שלי ופרץ גם הוא בצחוק, לא עומד בפניי.

"אני לא יכולה.." צחקתי שדמעות יורדות מקצוות עיניי המכווצות, מרוב שכאבה לי הבטן מהצחוק. או שזה מה3 בוקרסים, 2 כריכים וסלט הפירות שאכלתי לפני כמה דקות.

שיר צלצול הטלפון של אביאור נשמע ברמוקלי הרכב, כי הטלפון שלו היה מחובר לכבל שממנו שמענו את השירים. אביאור לחץ על ציור הטלפון הירוק מהדיבורית שתלויה ברכב שלו.

"כן." הוא השיב בחיוך, מצחקק בין כל נשימה שלו ואני המשכתי לצחוק שששפתי עוד שנייה מלהיקרע לגמרי. הסתכלתי על הדיבורית וראיתי את השם שמתנוסס על הטלפון.

מאיר הסטלן. ולתופסת אימוג'י של שני כוסות בירה מתנגשות אחת בשנייה.

"מה אתה צוחק, טמבל." קולו הדבילי של מאיר נשמע וזה גרם לצחוק שלי להתגבר ולחיוך של אביאור להתרחב. החיוך של מאיר ניכר מקולו השמח. אביאור פנה שמאלה ברמזור חזרה הביתה.

"מי זאת צוחקת שם ברקע?" מאיר שאל בקול פלרטטני מבעד לקו הטלפון. מתחתי את שפתיי לחיוך עקום ואביאור נשען על המושב שלו ברמזור האדום, מותח את שריריו העייפים.