Mr.black

chapter 6

נ.מ כללית:

"נואה !!" ליאו הצעיר קרא אל עבר חברו
אשר נכנס בשער בית הספר , מסיט לעברו הרבה זוגות עיניים עקב זה שיצא מהרכב השחור והמפואר של מר בלאייק.
" היי לואי " נואה חייך לעברו , רוצה לשתף אותו בכל מה שעבר.
" נו , אז איך היה אתמול??" ליאו הצעיר חייך לעברו חיוך ממזרי שלפתע ספנסר הופיע , מצטרף אל הליכתם.
" נו , קיבלת סוף סוף את המכה?" ספנסר שאל , סקרן לדעת אם סוף סוף הגשים את חלומו הרטוב ושכב עם מייקל אך לנואה הצעיר השאלה הזכירה גבר אחר לגמריי.
סומק אעלה בלחייו כשנזכר בידו של מר בלאייק מצליפה לתחת החשוף שלו
"לא , הוא נטש אותי במועדון" מילמל , נזכר במאורעות האתמול
ליאו המסכן והתמים פתח את פיו בהלם , אינו מאמין שמישהו יכול לעשות דבר כזה נורא
"ומה קרה אחר כך?? איך חזרת לבית?? נפגעת?? מישהו עשה לך משהו??" ליאו הציף בשאלות את נואה אשר הלך לאיבוד בשאילותיו הרבות" כן אני בסדר" החליט לומר לבסוף , הבין שאולי הוא אינו רוצה לשתף את חבריו בכל הדברים המביכים שקרו לו.
שלושת הנערים צעדו במסדרון בדרך לכיתת האם שלהם שלפתע הם נתקלו במייקל , ליאו הקטן כיווץ את ידיו לאגרופים קטנים , מתמלא זעם כשנזכר במה שעשה לנואה.
" היי נואה, רק רציתי להגיד סליחה לגביי אתמול" מייקל השפיל את פניו , יודע עד כמה חמור היה מה שעשה .
אך נואה לא השיב , מסתכל על כל דבר אפשרי אך רק לא על מייקל
" אתה בסדר נכון? הוא לא עשה לך כלום ?" שאל לפתע , גורם לליאו ולספנסר לתהות בבילבול מה כוונתו
" מי זה הוא ?" ליאו לחש אל עבר נואה שלפתע עקף אותם , מתרחק מהמקום הארור, לא מחכה לשתיי חבריו.

נואה היה שקט בכל שאר היום ,מתחמק מחבריו בשיעורים ובהפסקות היה מתחבא מאחוריי אחד ממבני בית הספר הגדולים , רחוק מכולם ככה שאף אחד לא יכל לשמוע אותו בוכה.

נואה שמע לפתע צליל הודעה בעודו נשען על קיר הלבנים של המבנה

~איך בבית הספר בייבי?~

הודעה נשלחה מאיש הקשר 'My daddy"
נואה בכלל לא שאל את עצמו איך הוא השיג את המספר שלו , הוא יודע שדברים כאלה הם משחק ילדים בשביל מר בלייק.

~אני בסדר דאדי~

נואה השיב , ניצוץ שמחה הופיע לרבע שנייה בליבו כשראה שלמישהו אכפת איך הוא מרגיש,
עד כמה שהוא אוהב את משפחתו וחבריו , הוא מעולם לא הרגיש נאהב מספיק על ידם , מעולם לא הרגיש שאוהבים אותי כמו שאוהבים כל אחד אחר
מעולם לא באמת טרחו לשאול אותו איך הוא מרגיש , וגם כשעשו זאת, תשובתו לא עיניינה אותה.

~מתי אתה חוזר מבית הספר? אתה רוצה שדאדי יקח אותך?~

~אני בדרך כלל חוזר עם חברים שלי ברגל , זה בסדר , אני אחזור איתם~

נואה השיב לו , מנגב מעט את דמעותיו שזלגו ,
הוא רצה לחזור הבייתה, הוא לא רצה להיות בחברת האנשים האלה , הוא פחד מעם פחד מוות ,פחד שהעביר צמרמורת בעצמותיו הדקות, פחד ששיתק אותו ,
שגרם לכל גופו לרעוד .