"התגעגעת אליי ילדון?" קולו המרתיע נשמע לפתע, גורם לצמרמורת לעבור במעלה גבי.
"מה אתה רוצה ממני?" קולי רעד, מפחד ממה שהוא יכול לעשות לי.
"אתה לא חושב שמגיע לי סליחה על מה שקרה אתמול?" הוא הביט בי במבט מופתע, גבותיו עולות בזמן שהוא מגחך מעט.
רציתי לקחת את הרגליים שלי ולברוח משם, לא סמכתי על הבן אדם הזה, וידעתי שגם טיילור לא ירצה לדעת שפגשתי אותו.
"זה לא אשמתי" מילמלתי מבין שפתיי, מבט מבולבל על הפנים שלי.
"אל תיהיה תמים, שנינו יודעים שהחבר שלך החטיף לי רק בגלל שנגעתי בך, אני מכיר את הבנאדם, אני יודע עד כמה רכושני הוא יכול להיות" הוא אמר, גורם לי לתהות אולי זה באמת קצת האשמה שלי, הרי בגללי טיילור הכה אותו, לא הייתי צריך ללכת עם אייתן לראות את החברים שלו.
"אני מצטער.." מילמלתי מבין שפתיי בלית ברירה. מתחמק מלהביט בעיניו.
"אתה רוצה ללכת לסיבוב?" הוא שאל לפתע, גורם לי להעלות את מבטח המבולבל אליו. הוא באמת שאל את זה עכשיו?
"אתה חושב שאני ארצה להסתובב איתך עכשיו?" שאלתי מופתע, כמה חוצפן הוא יכול להיות שהוא שואל אותי דבר כזה.
"יש לך דברים אחרים שאתה צריך לעשות?" הוא שאל, משלב את ידיו על חזהו ומרים לעברח גבה בשאלה.
"יש לי עוד מעט שיעורים פרטיים" מילמלתי בשקט מבין שפתיי, קצת לא מרגיש נוח בנכחותו
"נו ולא היית רוצה להתחמק מהם אולי" הוא אמר כשהחיוך נשמע בקולו ואני מהנהן מולו.
"קדימה, יש לי דרך שתעזור לך" הוא הוסיף בזמן שהבטתי בו בתהייה.
הוא הושיט לי את ידו הגדולה ואני בחשש תפסתי בה, אם אני יכול להיפטר מהשיעורים האלה ובמיוחד משיעור שפות שיש לי היום עם המורה המעצבנת לצרפתית, אז לגמריי אלך על זה.
"אבל השומר שלי כאן בחנות, הוא יגיד למר בלאייק שאני מתחמק מהשיעורים" אמרתי, נזכר לפתע בקיומו, אם הוא יראה שהלכתי עם טרביס הלך עליו.
"אל תדאג, סידרתי את הכל, קדימה בוא אחריי" הוא משך אותי אחריו, מתקדם אל עבר תאיי ההלבשה של החנות. לאחר שהוא זרק את המשקה שבידי לפח שהיה לידינו.
"קח את שניהם ותלבש אותם, את הבגדים שלך תביא לי" הוא הושיט לעברי מכנס גינס כחול וגקט שחור וארוך שהגיע לי עד יריכיי, מכניס אותי איתו אל תא ההלבשה הרחב.
הוא הרים את הגקט האפור שלי לפניי ששמתי לב ואחר כך הניח לגופי את הגקט השחור.
וכך גם את הגינס.
הוא הוציא את שנינו מהתא עוד לפניי שהבנתי מה קורה ולקח כובע מאחד המתלים, מניח אותו על ראשי.
"הינה, שים את זה על הראש, ככה השומר לא יזהה אותך" הוא אמר ולקח את ידי, יוצא מהר מדלת החנות
"א-אבל אנחנו לא שילמנו על זה" אמרתי במהירות, פוער את עיניי, איך הוא יצא מהחנות מבלי לשלם על זה?
"זה כל הכיף" הוא משך בכתפיו וגיחך, מושך אותי אחריו.
"קדימה בוא נלך!"
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"לאן אנחנו נכנסים?" שאלתי לאחר שנעצרנו שתינו מול חנות עם שלט שחור מעלייה. שנינו קנינו משקה מילשייק נוסף ואני שיחקתי עם הקש של הכוס בין שפתיי.
"זו חנות קעקועים" הוא ענה באדישות ואני הבטתי בו בשאלה, חנות קעקועים? בשביל מה באנו לכאן?
"אתה רוצה לעשות קעקוע חדש?" שאלתי כנראה רצה לבוא לפה בשביל אחד.
"חשבתי דווקא עלייך" הוא לפתע הביט בי ואני פערתי את עיניי
"לא לא לא, אני לא עושה קעקוע" הנדתי בראשי לשלילה, מבטל את דבריו, אין שום סיכוי שאני עושה קעקוע.
"חבל, זה יכול להחליף את הלב שנפל לך מהקולר, אתה יודע, קעקועים לא יורדים לעולם" הוא אמר, גורם לי בבת אחת לעלות את ידי אל הקולר שלי, לא, לא, איפה זה, הלב הכסוף שהיה תלוי על הרצועה השחורה לא היה עלייה, לעזאזל איפה הוא יכול להיות!!
"אוי לא, לא לא, אני חייב למצוא את זה" מילמלתי מבין שפתי בבהלה, מתחיל לחפש על בגדיי ועל הרצפה, אולי נפל מתי שהוא.
"טרביס! איפה זה יכול להיות!" צעקתי בפאניקה כאשק החפץ הנוצץ לא נמצא
אוי לא
אני חייב למצוא אותו
מר באלייק הביא לי אותו, אני לא יכול לאבד אותו!
"אני לא יודע, אבל אני יודע מה כן ישאר על הגוף שלך ולא יפול" הוא משך בכתפיו באדישות שהחלה לעצבן אותי בזמן שאני מחפש בכל מקום אפשרי אחר החפץ.
"אני לא עושה קעקוע!" צעקתי בייאוש, מבין שהסיכויים למצוא את זה נהיים יותר ויותר קלושים, חזרתי אל החנות, אל תא המדידה, אל כל מקום שהייתי בו, אך עדיין לא מצאתי את זה.
"למה לא?" הוא שאל, הולך אחריי לכל מקום שהלכתי אליו.
"כי אולי זה יכאב!! למה שאעשה קעקוע!" הבטתי בו כאילו היה משוגע, מאיפה הוא הביא את הרעיון הזה בשם האלוהים.
"אל תדאג אני אחזיק לך את היד זה לא יכאב"
"לא! אני לא רוצה! אני רוצה ללכת הביתה, אני חייב לחפש את זה" משכתי בשיערי ונאנחתי בייאוש, מתפלל שבדרך נס החפץ הכסוף יחזור לידיי.
"תחשוב על זה, ככה לא תאבד שום דבר יותר" הוא אמר, מביט בי בעיניים בוחנות בזמן שהתרוצצתי בכל מקום, לאחר מכן נעצר במקומי ונאנח.
"אני לא בטוח, אני חייב ללכת" מילמלתי מבין שפתיי ולקחתי את רגליי משם, משאיר אותו מאחוריי.
"לאן אתה בורח!" הוא קרא מאחוריי בקול מופתע בזמן התחלתי לרוץ את עבר דלתות הקניון, פותח את הטלפון שלי ורואה עשרים ושש שיחות שלא לא נענו מטיילור.
"הביתה!"
YOU ARE READING
Mr.black
Romance"קוראים לי טיילור בלאק." אמר ולפתע ליטף את פניי ואז סטר להם. "אתה, תקרא לי דאדי." איך לילה אחד של שתיית יתר גורם לנואה למצוא את עצמו במיטה של ראש העולם התחתון. *אזהרה -הסיפור מכיל תכניים מינים* *סיפור שבהתחלה כתבתי בחשבון אחר ואז העלתי לפה* אזהרות כ...
