"..אני מבטיח לך כשכל זה יגמר אני אהפוך אותך לשלי, זה יהיה אתה עם הטבעת מסביב לאצבע הקטנה שלך, אני אעשה אותך הכי מאושר בעולם, רק תגיד כן ואני שלך, רק שלך."
המילים שלו העלו את ליבי בלהבות בזמן שבכיתי בין זרועותיו. להיפרד ממנו נראה כל כך לא הגיוני, אני עדיין לא מעכל את כל המצב
אני הולך לראות את אבא שלי
מפרידים אותי מטיילור
עד לפניי כמה שניות כיוונו לראשי אקדח
חוטפים אותי
שוב
ויותר מהכל, טיילור הולך לענוד לי טבעת?
זאת אומרת שאני וטיילור.. הולכים להתחתן?
ומי אמר שבכלל אצא מזה? מי אמר שאצליח לברוח מאבא שלי? מי אמר שאני מוכן לכל זה?
ואולי כל מה שנותר לי לעשות זה לקוות, לבכות אל תוך הכתף של טיילור וליבב בקולניות, כשכל גופי רועד ואני אוחז בצווארו בחוזקה, שלא ילך, שלא יעזוב אותי.
לא שוב.
שמעתי כאילו מרחוק את כל הצעקות שלי, תחינותיי אל טיילור שלא ילך, הרגשתי כאילו גופי כלל לא היה מחובר לנשמה שלי, עיניי כאילו רואות הכל מלמעלה ומשקיפות על הנעשה. על איך גופי נתלש מטיילור ומתפרע בין הידיים החזקות שהחזיקו בו, ברגע אחד מושלך אל תוך חלל הרכב ונכלא בתוכו. צרחתי והתנגדתי לטרביס שאחז בי, משתולל במושב האחורי של המכונית בזמן שהדלת נטרקה ברעש רם והמכונית פתחה בנסיעה מהירה אל תוך הכביש הארוך של השכונה, מרחיקה אותי יותר ויותר מטיילור וקורעת את ליבי.
"תעזוב אותי!!"
"תן לי ללכת!!"
"תפסיק!! אני לא רוצה לבוא איתך!!"
הצרחות החוזרות שלי נשמעו בכל חלל הרכב במשך כל הנסיעה הארורה, שאני מכה את גופו של טרביס שוב ושוב אך הוא ממשיך לתפוס אותי, מכאיב לגופי באחיזתו הלוחצת.
הרגשתי כאילו דרכו על ליבי ונתנו לו לדמם על מדרכת רחוב.
ניפצו אותו שוב ושוב, מרסקים אותו בין ידיהם לאלפיי חתיכות בלי רחמים.
לא האמנתי שזה קורה, לא הצלחתי לעכל את כל העיניין, רק צעקתי במחאה כל כך חזק עד שגרוני שרף וצרב כאילו בלעתי שיברי זכוכית וקולי כבר לא נשמע, הופך צרוד וכל כך חלש וכל מה שנותר לי זה רק ליבב בקול שבור ובבכי חירשי, מרחיק את גופי ממנו ככל שיכולתי ומתפרק, נשבר, לא מצליח להילחם יותר.
וכל מה שאני זוכר זה את דקירת המחט שכיוון לצווארי ולאחר מכן את החושך שעטף אותי, עצמתי את עיניי ונפלתי אל האפלה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הנסיעה הייתה כנראה כל כך ארוכה כי כשהתעוררתי לאחר מכן עדיין הייתי באותו רכב שחור, שוכב על המושבים האחוריים שלו. המשכתי לעצום את עיניי, מעמיד פניי ישן, ידעתי שזה הדרך הטובה ביותר שבה אוכל להעביר את הזמן הנורא הזה, לישון כדי להתנתק מהמציאות.
כל מה שנשמע בחלל היה תנודות הרכב על הכביש שלפתע הקול המוכר והשנוא הזה נשמע שוב.
"כן בוס" הוא אמר ויכולתי לנחש שדיבר בטלפון, אם לא אחר מאבא שלי. שלי.
בגופי עברה צמרמורת נוראה ואני הרגשתי את עצמי נדרך ברגע.
"כן הוא איתי, עדיין מורדם" קולו נשמע שוב ואני המשכתי לסגור את עיניי.
"אין בעיה בוס, אני אעשה את זה ברגע שהוא יתעורר" הוא נשמע ואני נחרדתי, לא רוצה לעלות לראשי מהו הדבר שדיברו עליו.
הנסיעה הארוכה המשיכה כשעה עד שהרכב החנה לפתע מול אחוזה גדולה שלא הפתיעה אותי, אך עצם העובדה שאבי הגיעה ממצב כזה שפל, כשהיה שיכור ועני, אל מה שהוא עכשיו כן הפליאה אותי. אך עדיין תהיתי למה נטש אותנו? למה עזב, השאיר אותנו מאחור להתמודד עם החיים האלה בזמן שהוא הלך והתעשר, כאילו לא היה אכפת לו בכלל.
'אולי הוא הקים משפחה אחרת נואה, אולי הוא כבר לא צריך אותכם' השאלה המטרידה המשיכה לעלות לראשי ואני תהיתי האם זה באמת קרה, אולי המשיך הלאה עד כדי כך, מצא לו משפחה אחרת.
אבל למה,
למה לעזאזל עזב מלכתחילה?
ידיו של טרביס הורגשו עליו, מרימות אותי ומתחילות לסחוב אותי לכיוון האחוזה כשאני עדיין משחק את עצמי ישן, לא רוצה לפגוש בעיניו המרתיעות או לשמוע עוד אחת ממלותיו שהיו כמו חיצים בוערים אל תוך ליבי.
הוא צעד אל עבר דלת הכניסה ונכנס אל תוך החלל הגדול, סוחב אותי כשיד אחת מתחת לרגליי והשנייה מתחת לגבי.
כרגע רק אוזניי היו לרשותי ואני יכולתי לשמוע את רגליו מטפסות במעלה מדרגות ואני רק יכולתי לנחש לאיזה חדר מטונף ומעופש יכניס אותי. אך להפתעתי הרבה הוא רק פתח את דלת אחד החדרים והניח אותי על מיטה רכה, לא על מזרון מתפורר ולא קשר את רגליי וידיי אל אזיקים מכאיבים מברזל. הריח בחדר לא היה מצחין ומחניק כמו שציפיתי שיהיה ואני רק המשכתי להריץ את השאלה בראשי.
'אם הוא לא רוצה לפגוע בטיילור דרכי, מה הוא כן רוצה?'
רעש דלת החדר שנסגרה נשמע ואני הרשתי לעצמי לפתוח את עיניי סוף סוף, סוקר את החלל שלמולי.
הדבר הראשון שבדקתי הוא האם החלון היה מספיק נמוך כדי שאוכל לקפוץ ממנו וחברוח אך תקוותי נחלו אכזבה כשראיתי את הגובה הרב שנמצאתי בו. הבטתי דרך הזכוכית הגדולה ונאנחתי בשקט, תוהה מה הולך לקרות מעכשיו, מתי טיילור הולך לבוא ומה הבנאדם שקורה לעצמו אבא שלי רוצה ממני.
הייתי ככה במשך כמה דקות עד שדלת החדר נפתחה מאחוריי ואני הסתובבתי בבהלה.
"שלום נואה" הקול העבה והמחוספס הזה החה לאוזניי כמו סירנות רבות, הרגשתי כאילו תקעו בי אלפיי סכינים חדות, הקול הזה, הקול המוכר והארור, הקול שלא שמעתי שמונה שנים.
YOU ARE READING
Mr.black
Romance"קוראים לי טיילור בלאק." אמר ולפתע ליטף את פניי ואז סטר להם. "אתה, תקרא לי דאדי." איך לילה אחד של שתיית יתר גורם לנואה למצוא את עצמו במיטה של ראש העולם התחתון. *אזהרה -הסיפור מכיל תכניים מינים* *סיפור שבהתחלה כתבתי בחשבון אחר ואז העלתי לפה* אזהרות כ...
