"זה הבנאדם שאתה אוהב? שהשפלת את עצמך אליו כמו מתרומם, הוא? שהרס את החיים שלך?" הוא הביט בי בכזה תדהמה כאילו הייתי חייזר שנחת מהירח, כאילו מה שעשיתי היה כל כך אסור וטיילור הוא הבנאדם הכי נבזה שאפשר להכיר, רציתי לסטור לו, לצעוק עליו, לקלל אותו על כח הזמן שנעלם ועל זה שהוא עוד מעט לדבר ככה על טיילור.
הפנתי את מבטי ממנו ונשכתי את שפתיי, לא רציתי להאמין לדבריו אבל לא יכולתי שלא לתת לחשש הקטן להתגנב אל ליבי. אז שתקתי, שתקתי כי כל מה שרציתי להגיד זכה רק לצעקות מצד אבא שלי.
"תבין אותי נואה, אני בצד שלך, אני אבא שלך, למי אתה רוצה להאמין, לי או לו?" הוא שאל ואני השפלתי את מבטי, לא יודע מה לחשוב, הרגשתי כאילו קרעו את הלב שלי לחצי שבצד אחד עומד טיילור ובשני אבא שלי. הייתי אבוד, מפוחד, לא רוצה לשמוע את מה שהוא אמר, לא יודע למי להאמין.
"הוא זה שהרס אותנו, הוא וכל המשפחה שלו, אתה חושב שהם סתם הכניסו מישהו מהצד שלנו אליהם? אתה חושב שהם באמת קיבלו אותך?" הוא תפס בפניי בחוזקה כאילו ניסה לנער אותי במקום כדי שאתאפס על עצמי.
לא ידעתי שום דבר על המשפחה של טיילור ולעולם פגשתי אותם. לא ידעתי איך הם קשורים לעזיבתו של אבא שלי ולא הבנתי למה לעזאזל הוא מנסה להאשים אותם שוב ושוב אם זה כל כך ברור שכל זה רק באשמתו.
"אתה משקר.." סיננתי לעברו והבטתי בו במבט שיכל להרוג. לא יכולתי לתאר את כמות השנאה שהרגשתי אליו באותו הרגע.
הוא גיחך והתרחק ממני קצת, מעביר את ידו בשיערו בזמן שהשנייה על מותניו.
"תקשיב לי נואה, אתה לא מוכרח להאמין לי עכשיו אבל אני עוד אראה לך שאני לא משקר" הוא אמר והתקדם אליי, תופס לרגע בידי ומושך אותי לחיבוק פתאומי שלא הייתי מוכן אליו. הגוף שלי היה קפוא לרגע, הריח המוכר שלו וידיו עטפו אותי בזמן שעמדתי שם מבלי לנוע. הוא התנתק ממני וחייך חיוך שהרתיע אותי.
"רד למטה לאכול" הוא אמר באדישות ויצא מהחדר כאילו כלום לא קרה.
גופי השתחרר מהקיפאון ששרה בו ואני רצתע לנעול את הדלת, עדיין בהלם מכל מה שקרה.
לא רציתי להאמין לו, לעזאזל כמה שלא רציתי להאמין לו אבל אני חושב כבר שהוא מתחיל להשתלט על המחשבה שלי, אני חייב לשמוע מה שיש לו להגיד אבל מצד שני כל כך רוצה ללכת מפה ולחזור אל טיילור, אל החיבוק החם שלו ולמגע שפתיו על שלי, רציתי שיגן עליי וישמור עליי, שילחש לי באוזן שהכל הולך להיות בסדר עכשיו, שהוא כאן איתי.
אבל הוא לא היה כאן, אני הייתי לבד בתוך כל החדר הענק הזה, יושב על הרצפה הקרה ומקפל את ברכיי לחזהי. בכיתי, בכיתי כמו שלא בכיתי אי פעם. פחדתי כל כך ממה שעומד לקרות, ממה שאני עלול לגלות, פחדתי מזה שאולי לא אראה את טיילור יותר.
הדמעות החמות הרטיבו את פניי והכתימו את חולצתי. טמנתי את ראשי בין רגליי והתייפחתי בשקט, מרגיש את כל הלבד עוטף אותי ושנאתי את זה, שנאתי את כל המצב ושנאתי את אבא שלי שהוא זה שגרם להכל.
בכיתי בלי סוף, דקה עוברת ועוד דקה שהופכת לשעה, שעה שהופכת לשעתיין עד שכבר עיניי צרבו כל כך וגרוני לא יכל להוציא שום קול. הרגשתי את עיניי נעצמות והרפתי את גופי, נמשך אל תוך השחור שלקח אותי אליו ונרדמתי ככה על הרצפה, איני מפסיק לבכות.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"ילדון" הקול קרא שוב ושוב ודפיקות חוזרות נשמעו על דלת החדר. פתחתי את עיניי ופגשתי ברצפת החדר, מרים מעט את גופי הכואב ומבין שנרדמתי עליה.
"תפתח את הדלת נואה" הקול השנוא של טרביס נשמע שוב ואני התרוממתי באיטיות על רגליי. גרוני כאב כל כך ועיניי שרפו גם הם. לא הייתי צריך לנחש כדי לדעת שניראתי נורא.
צעדתי בהיסוס אל עבר הדלת ושלחתי את ידי אל המנעול, פותח אותו ולוחץ את הידית, חושף את דמותו של טרביס למול עיניי.
החיוך הדוחה שלו שכבר שנאתי כל כך הופיע על פניו ואני רציתי לגרום לו למחוק אותו ברגע.
"אל תיהיה כזה עצוב.." הוא גיחך ואני שלחתי לו מבטי שנאה, מנסה לפתוח את פי כדי לדבר אך שום דבר לא יצא, הגרון שלי כל כך צרב עד שלא הצליח להשמיע שום קול חוץ מקריאות חלשות שלא נשמעו כמעט. הוא כנראה לא שם לב לזה ורק תפס בידי, מושך אותי ללכת איתו במסדרון בזמן שניסיתי להשתחרר מהאחיזה.
"אבא שלך אמר לי להוריד אותך לאכול" הוא אמר באדישות והמשיך לפסוע בזמן שאני מדדה אחריו אחריו באיטיות, יודע שאין לי שום טעם להתווכח איתם. רק נשכתי את שפתיי והחזרתי את המילים של טיילור בראשי, הכל יהיה בסדר נואה, הכל יהיה בסדר, טיילור יבוא לקחת אותך.
העלתי את ידי אל אותו מכשיר קטן שהורגש בעורי והיה מכוסה מתחת לבד חולצתי, קיוותי שלא נרטב מהדמעות הבילתי פוסקות שלי.
טרביס הוביל אותנו למטבח שבקומה הראשונה של הבית הענק ואני קלטתי את אבא שלי יושב על יד השולחן הגבוה.
"קדימה, שב" הוא הצביע על הכיסא שמולו ואני התיישבתי שם בחשש, רואה כבר את הצלחת המלאה באוכל מונחת מולי.
"רציתי לספר לך על מה שעומד לקרות בעוד חודשיים" הוא התחיל לדבר ושילב את ידיו על השולחן בזמן שאני מביט בו בעיניים אטומות.
אם הייתי יכול לדבר הייתי אומר לו שאני לא רוצה לשמוע אותו בכלל אך נותרי בלי ברירה בשקט.
"בעוד חודשיים הולך להיות יום ההולדת שלך, אתה הופך לבן שמונה עשרה, ואני ואתה נואה וכל המשפחה שלי הולכת לעזוב את המקום הזה" הוא אמר עם חיוך על פניו ואני הבטתי בו בחוסר הבנה מוחלטת.
לעזוב??
המשפחה שלו??
מה הולך כאן??
האם הוא באמת המשיך הלאה והקים משפחה אחרת לגמריי ולמה הוא מתכוון שהוא אומר לעזוב?
"אנחנו הולכים לעזוב את הארץ נואה,
לתמיד"
~~~~~~~~~~~~~
(סלחו לי על שגיאות, אני לחוצה בזמן)
YOU ARE READING
Mr.black
Romance"קוראים לי טיילור בלאק." אמר ולפתע ליטף את פניי ואז סטר להם. "אתה, תקרא לי דאדי." איך לילה אחד של שתיית יתר גורם לנואה למצוא את עצמו במיטה של ראש העולם התחתון. *אזהרה -הסיפור מכיל תכניים מינים* *סיפור שבהתחלה כתבתי בחשבון אחר ואז העלתי לפה* אזהרות כ...
