Mr.black

chapter 64

אנשים, אין שום סיכוי בעולם שאני משאירה את הפרק האחרון ככה😂 אז העלתי אפילו עוד אחד היום אבל הוא יהיה קצר מהשאר (נראלי, נראה לאן זה יזרום).

ולפרק:

נקודת מבט טיילור:

האם הגוף יכול לתפקד בלי נשמה?

האם להיות חי אומר לא למות נפשית ולא רק פיזית?

האם לעזאזל הלב שלי יכול לפעום ללא האור הקטן שהחייה אותו?

ללא נואה?

את התשובה כבר ידעתי כי גופי כבר הפסיק לתפקד. עיניי קפאו ונשימתי נעתקה, לא הצלחתי להזיז ולו אצבע אחת בכף ידי. הרגשתי את עצמי מת מבפנים כאילו דרכו על ליבי.

לעולם לא תיארתי איך מרגיש לאבד אדם שהיה כבר חלק ממך, איך המוות יכול להיות כל כך אכזרי. איך נשמה כבר מתה ונשאר רק גוף דומם.

איך אפשר להמשיך בחיים בלי נואה? לקום בבוקר ולראות שהוא לא כאן לידך, שהסדינים כבר מתחילים לאבד את הריח המתוק שהיה רק לו. שהבית כבר איבד חיים והגוף שלך מתהלך כמו זומבי בין קירות שיחלת שיפלו עליך ויסיימו עם זה כבר.

האם זה יכול להיות? שמשהו בתוך כל כך מת עד שאתה מרגיש שנשימותיך האחרונות מתקרבות ובאות? נלקחות מתוך גופך והמראה האחרון שמוצב מול עינייך, הנשימה האחרונה שיוצאת ממך היא הדבר המפחיד ביותר שאפשר להרגיש.

לא האמנתי שזה יקרה

לא

נואה בסדר.

נואה חי, אני מרגיש אותו, מרגיש אותו בוער בחזה שלי, לא, נואה בסדר, הוא בסדר

לא!

נואה יהיה בסדר!

יצאתי מההלם שתקף אותי ולא נתתי ללב שלי למות לאט לאט. סגרתי את פי שהיה פתוח עדיין מהקיפאון שאחז בעצמותיי והרגשתי את הדם מתחיל לזרום בחזרה אל וורידיי.

"נוסעים אל המיקום הרגיל." אמרתי בקור כל כך קר

כל כך מת.

החיילים שלי הביטו בי במבט משתהה אך התעשתו על עצמם לבסוף.

"אבל בו-" אחד מהם החל לומר אך קטעתי אותו שכמעט שאגתי לעברו. "מה לא מובן במה שאמרתי?!?" עיניי נפתחו באזהרה והחייל נראה רועד מתחת למבטי, מהנהן לאחר כמה שניות וחוזר במהירות אל תוך אחד הרכבים.

החזקתי את מכשיר הקשר כל כך חזק בין אצבעותיע עד שכמעט נשבר לגמריי ונכנסתי בחזרה אל המכונית השחורה שלי.

"ממשיכים אל המיקום הרגיל." הודעתי בקשר, מדחיק כמה שאפשר את הרגשות הארורים בצד, אני צריך להישאר מפוקס, להישאר חזק בשביל נואה.

לחצתי ברגלי בחוזקה על דוושת הגז והתחלתי לנסוע במהירות מטורפת אל עבר המיקום של נואה.