נ.מ נואה:
"היי אבא, אפשר את הטלפון שלך?" המילים שיצאו מפי היו כמו חיצי נקמה קטנים שנשלחו היישר אל תוך הפרצוף החתום של אבי, הוא שילב את ידיו על חזהו ואני יכולתי לדמיין את רעש שיניי שנחרקו בכעס ואת נשיפותיו.
חייכתי אליו כאדם חף מפשע והושטתי אליו את ידי, מסופק מעצמי בזמן שכל האנשים בחדר הביטו רק בו ובאבי.
"ולמה את צריך את הטלפון נואה?" הוא שאל, מרחיב את עיניו באזהרה אך עדיין שומר על קור רוח, ידעתי עד כמה הפגישה הזו חשובה לו וידעתי איך בדיוק לשחק בזה לטובתי.
"אני לא יודע, אבל מה שבטוח זה שאני לא רוצה להרוס את הפגישה הנהדרת הזו, לא ככה?" אמרתי בפשטות אך הרמז בדבריי היה ברור כשמש, אבא שלי ידע שאין לו שום דבר לצאת מזה ואני רק חייכתי לעצמי בערמומיות.
הוא שלף את המכשיר מכיס מכנסיו המחויטים והושיט אותו אליי, שולח לי מבטים זועמין אך לי פשוט לא היה שום טיפה של אכפתיות כלפיו.
לקחתי את הטלפון והסתובבתי אל עבר דלת הכניסה של הבית, יוצא ממנה בעודי מתעלם באופן מוחלט ממרידית שהלכה בלית ברירה אחריי ויצאה כמוני אל האוויר הקר של הערב.
היא צעדה לצידי בשביל הגישה של הבית הארוך בזמן שהתעסקתי עם המכשיר המרובע, לא שם לב בכלל לדברייה.
"סליחה, מה?" שאלתי בחוסר עיניין, אפילו לא מביט לעברה.
"אמרתי שממש קר.." היא מילמלה בשקט, ידייה מחבקות את חזה עקב הקוח הקרה שתקפה את גופנו. היא הביטה בי כאילו חיכתה למשהו ואני גיכחתי לעצמי במחשבה שאולי חשבה שאתן לה את ג'קט החליפה שלי.
(דאדי לא יתן לזה שלנסיכה שלו יהיה קר, פאק, הייתי חייבת להגיד את זה ה.כ)
"אה.. אוקיי." מילמלתי מבין שפתיי והחזרתי את מבטי אל הטלפון, מחפש מבין כל אנשי הקשר את זה שייחלתי אליו מכולם אך לחפש את מספרו של טיילור במכשיר הזה פשוט לקח נצח, איך הוא לעזאזל שמר את המספר שלו?!
יכולתי להרגיש את גילגול העיניים הקטן שחה וצחקתי מעט בליבי, ממשיך ללכת בשביל עד שהגענו לשער הבית והשומר נתן לנו לצאת החוצה. אך כמובן איך אפשר שלא, אבא שלי דאג שכמה שומרים יעקבו אחרינו מרחוק.
"אז.. נואה, מה תרצה לעשות?" היא שאלה בזמן שהתהלכנו ברחוב הארוך בדממה מוחלטת. עכשיו זה היה תורי לגלגל את עיניי ולהיאנח ביאוש.
"לחזור הבייתה, לבית האמיתי שלי." הבטתי בה בשעמום בזמן שהתוכנית המושלמת שתעיף אותה ממני נרקמה בתוך ראשי.
היא הביטה בי בבילבול ואני רק חייכתי בערמומיות.
"מה?.." היא מילמלה מבין שפתייה
"הבית האמיתי שלי, את יודעת, אני לא גר כאן, אני שונא את המקום הזה, עברתי לכאן לפניי כמה ימים, אני בכלל לא רוצה להיות כאן, המקום הזה די משעמם." אמרתי בפשטות אך ראיתי איך היא התחילה להילחץ מעט ולאגרף את כפות ידייה לשניי אגרופים קטנים.
"וכמובן, אני מתגעגע לחבר שלי." אמרתי כאילו זה היה פרט על כך שולי אבל הכל היה חלק מתוכנית שבסופה אני אהיה זה שינצח.
"חבר?," היא שאלה, עינייה השחורות נפערות בזעזוע והלם "חבר, כאילו, ממש חבר??" היא פערה את פנייה כאילו הייתי חייזר שנחת מהשמיים ואני רק הבטתי בה באדישות.
נראה אותך עכשיו מרידית.
"כן, יש איזה שהיא בעיה?" שאלתי בתמימות והמשכתי ללכת במקומי, משאיר אותה מאחוריי, עדיין מזועזעת.
"אתה לא רווק?? אתה לא אמור להיות איתי?!? מה לעזאזל קורה כאן?!? אבא שלי אמר שבעוד חודש אנחנו אמורים להתחתן!"
היא הייתה לגמריי מוכת הלם אך מצד שני נראתה כל כך פתטי, לא יכולתי שלא לרתוח מהמילים שיצאו מפייה, לא יכולתי שלא לרצות למחוץ את הפרצוץ המכוער שלה ושל כל בנאדם שנמצא בצבא של אבא שלי.
התקדמתי אלייה בצעדים קטנים ומלאיי ביטחון, מתכופף מעט ורוכן עם פי אל אוזנה, מוודא שהיא הולכת לשמוע את המילים האלו טוב מאוד בזמן שריח הבושם הנוראי שלה חדר לאפי.
"אוי, תאמיני לי מרידית, את לא יודעת כמה אני אוהב שהוא גורם לי להרגיש כל כ-" לחשתי לאוזנה לפניי שהיא קטעה אותי בבת אחת, שמה את ידייה על פיה וחסמה את הצעקה שיצאה ממנו.
"לא אכפת לי מה קורה בין שניכם, אבא שלי אמר שאנחנו מתחתנים וזה הולך לקרות, כדי לך להיפרד ממנו עוד היום"
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרק קצר, איי נו
אל תדאגו, עולה היום עוד פרק
נ.ב
למרות שאני יצרתי אותה והכל אבל נכון שמרידית חתיכת בת ז***
כדאי לי להרוג אותה בהמשך הספר?
רעיונות מישהו איך להתעלל בה?
YOU ARE READING
Mr.black
Romance"קוראים לי טיילור בלאק." אמר ולפתע ליטף את פניי ואז סטר להם. "אתה, תקרא לי דאדי." איך לילה אחד של שתיית יתר גורם לנואה למצוא את עצמו במיטה של ראש העולם התחתון. *אזהרה -הסיפור מכיל תכניים מינים* *סיפור שבהתחלה כתבתי בחשבון אחר ואז העלתי לפה* אזהרות כ...
