Mr.black

chapter 47

לפניי הפרק, יש לי וידוי קטן, לא יודעת אם זה וידוי אבל עדיין, כפי שאתם אולי יודעים, הסיפור עומד להיגמר ואין עונה שנייה, סתם סתם יש עונה שנייה, אבל מה שאני באה להגיד שיהיה סוף בואו נגיד לא שמח. (אבל היי, הכל יהיה טוב יותר בעונה שנייה).

לגבי הפרק, מומלץ לחזור לפרק 36 כדי להיזכר במה שקרה.

ההווה:

נקודת מבט טיילור:

"דאדי אני רוצה לעשות קעקוע" המילים יצאו מבין שפתיו המלאות בעודו מביט בי בעיניים הכחולות האלה שגרמו לי להשתגע. פתחתי את עיניי בהפתעה, מבין שהמילים האלו באן ממנו.

"מה?" הבטתי בו, טיפה בהלם. הוא ישב עליי כשגופו שעון על חזהי וראשו מורם אליי.

"קעקוע, כמו שיש לך" הוא חזר על מילותיו בכזאת פשטות.

"בייבי מי הכניס לך את הרעיון הזה לראש?" עיניי הביטו בו במבט טיפה מזועזע, ידעתי שהוא לא חשב על זה לבד, וזה אומר שמישהו שאני כנראה לא מכיר הכניס לו את זה לראש, מישהו שאהרוג אותו ברגע שאגלה מי הוא. אחיזתי בו התהדקה ידיי מקרבות אותו אליי אפילו יותר ברוכשניות.

"א-אף אחד, אני רק רוצה קעקוע" הוא הוזעז מעט את גופו, מתיישב עליי, שתיי רגחיו בשניי צידיי גופי. ידיי ירדו אל מותניו באינסטינקט, אל קימורי גופו המשגעים שהוציאו אותי מדעתי. שתיי כפות ידיו הקטנות והעדינות הונחו על צווארי, גופו צמוד לשלי. ידעתי ששיקר, קראתי אותו כמו ספר פתוח, הדרך שבה הביט בי, כאילו רצה להסיט את מבטו כל רגע.

אבל הנחתי לזה לרגע, ידעתי שהסתיר ממני משהו אבל הבטחתי לעצמי שאברר את זה כשלא יהיה בסביבה.

"מלאך, למה שתרצה לעשות דבר כזה? זה הולך להישאר על הגוף שלך לתמיד, אתה רוצה לפגוע בעור המושלם שלך?" שאלתי, עיניי סורקות את פניו כולם, הוא כל מחדש מדהים אותי ביופיו. הודתי בליבי כל יום עח זה שנכנס לחיי, עיניו הכחולות ושיערו השחור והרך כמשי ריתקו אותי, שפתיו האדומות והמלאות שנשך מעט, עורו הלבן והחלק ועצמות לחייו הגבוהות, הוא היה כמו מלאך, המלאך שלי, ואני לא יודע מה עשיתי שכל זה מגיע לי, כנראה אני כל כך בר מזל.

"אבל גם לדאדי יש קעקועים" הוא מילמל מבין שפתיו ואני לא יכולתי שלא לחשוב עד כמה חמוד הוא נראה עכשיו, משפיל את עיניו ומעביר את אצבעותיי על צווארי. לא עניתי לו, פשוט בהיתי בו במשך כמה דקות על הנער הקטן שישב עליי, ריחו הממכר פולש לאפי, משפעתו מונחת על שלי בצורה שגרמה לי לרצות לדחוף אותו על השולחן שלי ולגרום לו לצרוח את השם שלי אבל רק המשכתי להחזיק בידיי את מותניו ברוכשניות. הייתי אובססיבי אליו, כמעט מכור, גורם לליבי לכאוב רק מהמחשבה שיום אחד כל זה עלול להיגמר והוא לא יהיה איתי, כי ביום שזה יקרה אני אשתגע, ארצה להרוג את עצמי מהמחשבה שנתתי לזה לקרות.