"לא אכפת לי מה קורה בין שניכם, אבא שלי אמר שאנחנו מתחתנים וזה הולך לקרות, כדי לך להיפרד ממנו עוד היום."
עינייה הפכו חדורות מטרה והביטו בשלי, לא זזות ולו סנטימטר אחד אך אותי היא כלל וכלל לא עיניינה, הבטתי בה בקור רוח וגילגלתי את עיניי, ממשיך ללכת כאילו לא הייתה שם בכלל. דברייה הרתיחו אותי כמובן, היא מדברת בדיוק כמו אבא שלי, חושבת שהיא יכולה לקבוע לי מה לעשות ואיך לעשות, אבל הם לא מבינים שהם בכלל לא יכולים לדבר איתי, אבא שלי שלא ראה אותי במשך שנים, אין לו זכות בכלל לפנות אליי.
צעדתי במדרכה במהירות שהלכה וגברה, משאיר את מרידית מאחוריי שלפתע שמעתי את קולה הצווחני קורא לי.
"נואה! אל תתעלם ממני!!" היא צעקה לעברי ואני נאנחתי ביאוש, מנסה להתרחק ממנה עד כמה שיותר.
"נואה!!" היא נשמעה כועסת, צווחת מאחוריי בזמן שאני צועד במהירות, יכולתי לשמוע את פסיעותיה הרמות מאחוריי אך שוב, לא היה לי אכפת, לא ממנה ולא משום בנאדם אחר, רק ממנו, רק מטיילור.
נעצרתי לפתע במהירות, מחפש במכשיר הטלפון את המספר שלו כמה שיותר, אולי היא חושבת שהיא יכולה להחליט עליי אבל היא כנראה לא ידעה מיהו טיילור.
לקחתי סיכון ולחצתי על המספר הראשון שהיה נראה לי הנכון, מצמיד את המכשיר לאוזני ופוגש בעינייה הכועסות של מרידית שהביטו בי בלי לנתק קשר עין לרגע.
הצפצוף המוכר נשמע ולפתע השיחה נענתה.
יכולתי להרגיש את המתח שנהיה באוויר, ידעתי שזה הוא, זה טיילור.
נשימתי נעתקה ברגע והרגשתי את ברכיי רועדות בחולשה, רוצה שהוא יתפוס אותי ויחבק אותי אל גופו, ישמור עליי כי הייתי צריך את זה עכשיו יותר מתמיד.
"מה אתה רוצה?!?" קולו המוכר והאלוהי נשמע תוקפני וצרוד, יכולתי להרגיש מה עובר עליו, ידעתי שבטח לא ישן אפילו לשנייה אחת והספיק גם לשבור כמה דברים בכל הזמן הזה.
"טיילור?" קולי רעד כמו שלא רעד בחיים, כל כך חלש ומהסס, רציתי אותו, רציתי אותו כל כך והרגשתי את עיניי מתחילות לשרוף ברגע ולא היה אכפת לי שמרידית מסתכלת עליי.
"נואה בייבי" אנחת הקלה לפתע נשמעה מהצד השני, קולו נשמע כל כך רגוע עכשיו ושקט, המרחק בנינו שבר אותי, רציתי לחבק אותו, שיגן עליי עם ידיו הגדולות והשומרות, רציתי לברוח מפה, לא יכולתי להחזיק את זה יותר.
לקחתי את הרגליים שלי וברחתי משם כמה שיותר יכולתי, מרגיש את עצמי מתפרק בדמעות תוך שניות בודדות.
"ד-דאדי.." קולי היה שבור וצרוד וגרוני עדיין צרב מעט אך הלב הוא מה שכאב לי יותר מהכל.
"בייבי בוי, אני כאן, אני איתך, תחזיק מעמד בייבי, אני יודע שזה קשה נסיכה, אני יודע עד כמה אתה בטח שונא להיות שם אבל אתה חייב להמשיך להיות חזק, תיהיה חזק בשבילי, תעשה את זה בשביל דאדי נסיכה, רק עוד כמה ימים, דאדי בא לקחת אותך, דאדי יחזיר את הנסיכה שלו אליו רק תחזיק מעמד, אל תשבר, לעזאזל נסיכה אני מאבד את דעתי, אני משתגע פה בייבי, אני לא יכול בלעדייך שנייה אחת, אתה האוויר שלי לנשימה, אני לא מצליח לישון, לעצום את הפאקינג עיניים בידיעה שאתה לא כאן בטוח איתי, במיטה שלי, אני לא יכול עם זה אז תחזיק מעמד, אני עוד כמה ימים אצלך, אני לוקח אותך, רק אל תעשה שום בעיות, תקשיב לדאדי" קולו היה מיוסר ועבה, יכולתי לשמוע את העייפות בקולו ואת התסכול, הרגשתי בדיוק אותו הדבר.
יבבתי בקולניות ומחיתי את דמעותיי בעודי יושב על ספסל רחוב רנדומלי באמצע רחוב חשוך וקר, לגמריי לבדי.
"הוא רוצה לקחת אותי דאדי!!" התפרקתי בבת אחת, קולי נשבר ונחלש.
"הוא רוצה לחתן אותי איתה! אני לא רוצה את זה!" יבבתי והתייפתחת אל תוך המכשיר. יכולתי לשמוע את נשימותיו שהפכו חדות ומהירות, יכולתי להרגיש את כעסו מכאן.
"הוא אמר שאבא שלך הרס את המשפחה שלנו! ד-דאדי.. תגיד לי שזה לא נכון!" קולי רעד בזמן שהחזקתי את המכשיר קרוב לאוזניי ומשכתי באפי.
"כמובן שלא נסיכה! אל תחשוב על זה אפילו!" הוא התקומם בבת אחת, קורא מעבר לצד השני
"הוא אמר שאבא שלך הכריח אותו למכור את הבית שלנו! שהוא הכריח אותו להתגייס לצבא שלו!"
"נסיכה, אל תקשיב לו! הוא משקר לך! אבא שלי לא היה זה שגרם לו למכור את הבית שלכם, זה היה אבא שלך עצמו" מילותיו היו כמו חיצים חוזרים לליבי
"מ-מה?.." גימגמתי, לא מאמין למשמע אוזניי.
"בייבי בוי, אבא שלך הוא זה שביקש מאיתנו שוב ושוב למכור את הבית שלו, הוא היה בחובות לא נורמאליים למשפחה שלי והדרך היחדיה שנותרה לו היא למכור את הבית שלכם אלינו, הוא זה שניסה לשכנע את אבי שלי שיקנה ממנו את הבית וככה יסגור את החוב, הוא זה שרצה להצטרף לצבא שלנו, הוא משקר לך נסיכה, בחיים לא היינו עושים דבר כזה"
YOU ARE READING
Mr.black
Romance"קוראים לי טיילור בלאק." אמר ולפתע ליטף את פניי ואז סטר להם. "אתה, תקרא לי דאדי." איך לילה אחד של שתיית יתר גורם לנואה למצוא את עצמו במיטה של ראש העולם התחתון. *אזהרה -הסיפור מכיל תכניים מינים* *סיפור שבהתחלה כתבתי בחשבון אחר ואז העלתי לפה* אזהרות כ...
