טיילור נשכב על המיטה כשאני עדיין עליו, נשאר באותה תנוחה, ידיי סביב עורפו וראשי קבור בתוך שקע צווארו.
אך הפעם רגליי היו ישרות, גופי שכב על גופו של מר בלאייק, בכלל לא פוגש במיטה.
ידיו נכרכו סביבי ושפתיו נשקו ללחי בזמן שנרגעתי לתוך ידיו
אך כאב חד לפתע פילח את חזהי, נשכתי את שפתיי והחנקתי אנקת כאב, מנסה להתעלם מהכאב
זה יעבור עוד מעט נואה
זה יעבור
"בייבי בוי אתה בסדר?" טיילור לחש אל תוך החדר השקט, נשימתו פוגעת באוזני
ידו ליטפה את גבי התחתון ברוכשניות בזמן שחולצתי עלתה מעט וחשפה את בד הבוקסר השחור
לא עניתי, רק הימהמתי כנגד צווארו, נהנה מחום גופו
לא האמנתי שזה קורה, לא האמנתי שאמצא את עצמי בזרועות של מישהו כזה, מישהו כל כך מסוכן שהיה כל כך עדין כלפיי
אהבתי להישאר בין זרועותיו, אהבתי שהחזיק אותי, רציתי להישאר קרוב אליו כל הזמן, לא לעזוב אותו לרגע
עצמתי את עיניי וחייכתי מעט, חיוך מסופק של מישהו שהשיג את מטרת החיים שלו
העייפות ירדה עליי והחושך לקח אותי לשניה ארוכה
ככה שכבתי בין זרועותיו של ראש העולם התחתון.
~~~~~~~~~~~~~~~~
לא!
לא!
תעזוב אותי!
לא!
קמתי בחדות מהמיטה, מתנשף במהירות לא נורמאלית, בית החזה שלי עולה ויורד בלי הפסקה וליבי דופק כמו משוגע
מרגיש כאילו כל רגע עומד להתפוצץ ולעזוב את גופי
הרגשתי את המכות שלו עליי
כאילו עדיין נמצא כאן וקשר אותי אל הקיר המתפורר
כאילו עדיין היה כאן
התעוררתי למיטה קרה וריקה, החדר היה חצי חשוך ולא היה שום זכר לטיילור
הבטתי אל השעון שעל השידה, מעביר את ידי בשיערי בזמן שהרגעתי את נשימותיי לאט לאט
עבר רק חצי שעה מאז שהלכתי לישון ורציתי לראות את מר בלאייק אבל נזכרתי שאמר לי לא לצאת מהחדר
אבל מה אני יכול לעשות?
הלבד בחדר פה רק הרג אותי מבפנים
שנאתי את זה שמר בלאייק לא כאן
לא כאן איתי
הייתי חייב ללכת לחפש אותו
קמתי באיטיות מהמיטה, נעמד על רגליי שפגשו את הרצפה הקרה והתקדמתי אל עבר דלת החדר, תפוס בידית ויוצא ממנה.
התהלכתי במסדרון בצעדים קטנים ומהססים, רגליי היו יחפות והחולצה שעל גופי הגיעה רק עד לאמצע יריכיי וחשפה הרבה מעורי הלבן.
בבית שרר שקט, לא מהסוג שמרגיע אותך, אלא אחד כזה שגורם לך לצאת מדעתך
הגעתי אל גרם המדרגות והחזקתי במעקה בחוזקה, גופי החל להיכנס לפאניקה שלא מצאתי שום זכר לטיילור או לנפש חיה בבית הזה
"מר בלאייק?" קראתי בחשש וירדתי במהירות בגרם המדרגות, מתחיל להרגיש את הלחץ שעטף אותי
איפה הוא יכול להיות?
"טיילור?" התחלתי להתהלך במהירות בבית, כמו משוגע, כאילו רוצח סידרתי רודף אחריי ואין לי שום דרך לברוח ממנו
"דאדי איפה אתה?" חיפשתי אותו בסלון, במטבח, בכל חדר אפשרי בקומה הזו
אבל הוא פשוט לא היה כאן
ראשי כבר החל להסתחרר, נשימותיי הפכו מהירות יותר ויותר כשלא מצאתי את מר בלאייק וגם לא אפילו את אחד משומריו
רצתי אל דלת הבית הגדולה ופתחתי אותה, מחליט לחפש אותו בכל מקום אפשרי
הרגשתי את קירות הבית כאילו נסגרים עליי והייתי חייב לצאת ממנו, לפני שאאבד את דעתי לגמריי
נעמדתי על שביל הגישה הארוך של הבית, עיניי סורקות במהירות את כל הסביבה
אך עדיין, שום זכר לטיילור
"דאדי..." החזקתי בשיערי והרגשתי את הדמעות עוטפות את פניי כמו ילד שהלך לאיבוד
"דאדי איפה אתה?" קולי רעד כשהבטתי בעיניי מלאות הדמעות לכל עבר
ראייתי הפכה מטושטשת וליבי התמלא בלחץ וכאב
רגליי החלו לרעוד כשהבנתי שאני נמצא בתוך התקף חרדה שרק חנק אותי יותר ויותר
האוויר הפסיק לחדור לראותיי וגופי כבר איבד שליטה ופגש ברצפה
כאב חד פילח את ראשי ואני נאנקתי בכאב, מרגיש גם את צלעותיי שהחלו לכאוב גם
נקודות שחורות החלו להופיע מול עיניי עד שלאט לאט מילאו את על שדה ראייתי ואני שקעתי אל השחור.
~~~~~~~~~~~~
אני רעההה אני יודעת
אל תהרגו אותי פליז
YOU ARE READING
Mr.black
Romansa"קוראים לי טיילור בלאק." אמר ולפתע ליטף את פניי ואז סטר להם. "אתה, תקרא לי דאדי." איך לילה אחד של שתיית יתר גורם לנואה למצוא את עצמו במיטה של ראש העולם התחתון. *אזהרה -הסיפור מכיל תכניים מינים* *סיפור שבהתחלה כתבתי בחשבון אחר ואז העלתי לפה* אזהרות כ...
