נקודת מבט נואה:
עבר כבר יום מאז שיחת הטלפון עם מר בלאייק, מאז אלכס ואנשיו הספיקו להכות את גופי עוד פעמים רבות כשהתנגדתי לדברם.
איני יכולתי לסבול את התחושה הזו יותר, רציתי לחזור למר בלאייק, רציתי לברוח מהמקום הזה אך בכל דקה ודקה שעוברת אני מתחיל לאבד תקווה באפשרות שאחזור הבייתה היום או בכלל.
מחוץ לחדר המעופש עמדו לפחות 2 שומרים שלא היה לי סיכוי נגדם ולא היה שום חלון או פתח נוסף בחדר הזה מלבד הדלת.
הייתי שכוב על אותו מזרן מצחין, כרגיל קשור אל רצועות הברזל אשר היו מחוברות לקיר.
לא הייתה שום שיחה נוספת ממר בלאייק, אלכס היה מכה אותי בכל פעם שרציתי לדבר איתו בטענה שרק כשיגיע השלב שלי להתערב אני אוכל לדבר איתו.
כל מה שהיה נותר לי לעשות הוא לשכב כמו גופה מתה על המזרן המתפורר ולבהות בקירות האפורים במבט חסר חיים.
גופי היה מלא בכתמים אדומים וסגולים והייתי בטוח שאת מצלעותיי היו שבורות עקב העובדה שלא הצלחתי להזיז את גופי בכלל ורוב שטפי הדם שלי היו בסביבות החזה שלי.
דלת החדר נפתחה ודמותו של אלכס שנכנסה כבר לא הפחידה אותי, ידעתי כבר מה הוא הולך לעשות לי וחיכיתי שכבר יסיים עם זה, יסיים לחבוט בגופי וילך.
הבנתי את כוונותיו, אלכס כבר הספיק להבהיר לי למה הוא עושה את זה
'ככל שתיהיה שבור יותר ככה טיילור יוותר על השליטה בעסקים שלו יותר מהר'
המשפט הקבוע שלו היה נשמע בכל פעם שנכנס לחדר הקטן בשביל להכות אותי.
הוא בעט בגופי ואני החנקתי את אנקת הכאב שלי, מביט בעיניו במבט מלא שינאה וטינה בכמות עצומה כלפיו.
"אל תסתכל עליי ככה" הוא התכופף על ברכיו וליטף את פניי לרגע
"תעזוב אותי" הזזתי את ראשי במהירות ולחשתי בקולי השבור והצרוד שכבר לא זיהיתי.
הוא רק גיחך מעליי וסטר לפתע לפניי
"אל תדאג, אנחנו נשחרר אותך בקרוב, אתה רק צריך לשכנע את טיילור למסור לנו את השליטה, אני רק צריך להכניע אותו, זה הכל" הוא חייך בחיוך מתגרה ומרושע ואני רציתי להכות אותו עד מוות
אני לא אהרוס למר בלאייק את את חייו, אני בחיים לא אשכנע אותו לעשות דבר כזה
מר בלאייק בחיים לא יוותר על כל מה שבנה במשך חייו בגללי
למה שיקריב דבר כזה חשוב בשבילי?
"בחיים לא" ירקתי לכיוונו בשנאה טהורה ולא הייתי מהסטירה הנוספת שפגעה בפניי.
"נואה נואה, מתי תבין שלהיות ילד רע לא יעזור לך, הרי אתה לא רוצה שמישהו ימות פה נכון?" הוא הביט בי בזעם וברגע אחד שלף אקדח שחור מול פניי
עיניי נפערו וצווחתי בבהלה למראה כלי הנשק שהוצב מול ראשי, הרגשתי כאילו עמדתי להתעלף כל רגע
"זה מה שחשבתי, עכשיו, אני מתקשר אל טיילור ואתה תעשה בדיוק את מה שאני אומר לך אחרת הוא יצטרך להגיד לך ביי ביי" הוא אמר בעודי עוצם את עיניי בפחד לא נורמאלי.
לא הייתי מודע למה הוא יכול לעשות ולא הייתי מסוגל לבחון את מעשיו
הוא הוציא מכיסו את אותו מכשיר הטלפון השחור והושיט אותו לעברי.
ידי הרועדת נשלחה בהיסוס והחזיקה בטלפון שבידו.
"תלחץ על הכפתור האמצעי" הוא ציווה עליי ואני עשיתי כדבריו והצמדתי המכשיר לאוזני בפחד כהאקדח עדיין מכוון עליי
"אני נשבע לך שאם תגע בו עוד פעם אחת אני אתלוש את העיניים שלך ואתן לך לאכול אותם, אתה לא יודע עם מי התעסקת!!"
קולו הזועם של טיילור שאג דרך הקו השני של הטלפון, גורם לי לייבב בבהלה
"נואה בייבי?" הוא שאל בהפתעה, קולו ברגע אחד הופך לרגוע
הבכי שלי שוב פרץ מבלי שליטתי, גופי רעד בפחד וחוסר אונים מתחת לאקדח שכוון לעברי
"בייבי שלי מה הוא עשה לך? בייבי בוי, אל תבכה, אל תדאג נסיכה שלי, דאדי מגיע, אני בא לקחת אותך, דאדי בא לקחת אותך, תמשיך לעשות את מה שהם אומרים שלך, בבקשה בייבי" ייבבתי בקול חזק יותר לשמע קולו המוכר, הריקנות שבתוכי הרגה אותי מחוסר מגעו החם והמגונן
"ה-הוא אמ-אמר ש-שאתה.." גימגמתי בבכי בילתי נפסק, קולי רועד וחלש כל כך
"אני יודע בייבי, אני יודע" קולו נשמע שוב, במין הבעה שלא יכולתי לפרש
אלכס הביט בפניי במעיין אזהרה ואני מיהרתי להזיז את עיניי ממבטו
"אל תעשה את זה בבקשה!" התחננתי ושמעתי את האקדח שמולי נטען ואני נשכתי את שפתיי חזק כל כך שהחלו לדמם
"בייבי תגיד לי שזה לא מה שאני חושב ששמעתי" הכל שלו היה נשמע כועס, היה אפשר להרגיש את הזעם שלו מפה
ייבבתי בפחד ושמעתי רעש ניפוץ של זכוכית מעבר לקו
"תכין את השומרים" קולו היה נשמע קצת מרוחק ואני חששתי ממה שהוא הולך לעשות, ממה שאלכס ואנשיו יכולים לעשות
"בייבי, תקשיב לי, תקשיב לי טוב, לא משנה מה קורה תשאר על הקו בייבי, דאדי בא לקחת אותך, דאדי בא לקחת את הבייבי בוי שלו"
YOU ARE READING
Mr.black
Romance"קוראים לי טיילור בלאק." אמר ולפתע ליטף את פניי ואז סטר להם. "אתה, תקרא לי דאדי." איך לילה אחד של שתיית יתר גורם לנואה למצוא את עצמו במיטה של ראש העולם התחתון. *אזהרה -הסיפור מכיל תכניים מינים* *סיפור שבהתחלה כתבתי בחשבון אחר ואז העלתי לפה* אזהרות כ...
