"בייבי בוי, אבא שלך הוא זה שביקש מאיתנו שוב ושוב למכור את הבית שלו, הוא היה בחובות לא נורמאליים למשפחה שלי והדרך היחדיה שנותרה לו היא למכור את הבית שלכם אלינו, הוא זה שניסה לשכנע את אבי שלי שיקנה ממנו את הבית וככה יסגור את החוב, הוא זה שרצה להצטרף לצבא שלנו, הוא משקר לך נסיכה, בחיים לא היינו עושים דבר כזה"
"אבל הוא אמ-" קולי גימגם והיה כל כך חלש, הדמעות החלו להתייבש על פניי הסמוקות. ליבי פעם מחוזקה, לא רק ממשמע קולו של טיילור אלא בגלל שהבנתי שאבא שלי שיקר לי כל הזמן הזה, ניסה להפיל את האשמה של מה שהוא עשה על טיילור. שנאתי אותו יותר מתמיד.
"בייבי בוי, אל תאמין לו! אתה לא רואה שהוא מנסה להרחיק אותך ממני?" קולו טיילור נשמע כל כך כועס. יכולתי לשמוע את נשימותיו המהירות ואת אותו מבט שלבש על פניו כל פעם שמשהו הכעיס אותו.
"ולרגע עוד יכולתי להאמין לו." סיננתי מבין שפתיי, מלא זעם כלפיי הבנאדם שהיה אמור להיות אבא שלי. הדרך שבה אמר את כל הדברים האלו, זה היה נשמע כאילו הוא בעצמו מאמין לזה אבל מסתבר ששיקר, בלי בושה, לבנו שנטש.
"לעזאזל נסיכה, הקול הזה שלך הורג אותי, לשמוע אותך מבלי להיות יכול לגעת בך." הוא היה נשמע כל כך מיוסר, בדיוק כמוני, הגוף שלי השתוקק אליו כל כך והשתגע מהמרחק האין סופי שבינינו.
"אני אוהב אותך." הוא כמעט לחש משפט אחד בעל 3 מילים שאמר את הכל.
"אני אוהב אותך דאדי." השבתי לו, נשען בגבי לאחור על ספסל העץ שברחוב הריק. שמיי הלילה היו שחורים ועטורים כוכבים בוהקים.
על הכביש הארוך שמולי עברה מכונית בודדה שאורתיה האירו את האספלט השחור ורעש המנוע החזק שבר את השקט.
"בייבי, איך הם מתייחסים אליך?" הוא לפתע שאל, קולו נשמע מלא בדאגה.
"אני רוצה למות אבל לפחות אני לא בתוך מרתף מצחין." משכתי בכתפיי והעברתי את ידי בשיערי, מרטיב מעט את שפתיי שהתייבשו מהקור החודר.
"אתה אוכל?" שאל באותו קול מלא דאגה.
"אין לי תיאבון דאדי, אני רק רוצה לעוף מפה." נאנחתי בייאוש, עוצם את עיניי ומפיל את ראשי לאחור.
"נסיכה, אני אבוא רק עוד שבוע, אתה צריך לדאוג לעצמך בזמן שאני לא שם, תאכל בייבי, תעשה מה שדאדי אומר." הוא ביקש ויכולתי לשמוע אותו נאנח גם הוא מעבר לקו.
"תלך לישון נסיכה, כבר מאוחר." הוא אמא בקול חתום.
"אני לא חוזר לשם." אמרתי במהירות, לא מהסס לרגע. אין שום מצב שאני חוזר למקום הזה.
"איפה אתה נסיכה??" הוא שאל בטון מעורבב בהפתעה ובדאגה.
"אבא שלי הכריח אותי לצאת לדייט עם איזו ילדה בשם מרידית, די ברחתי לה באמצע ואני עכשיו לא כל כך יודע איפה אני." מילמלתי מבין שפתיי בזמן שהשפלתי את ראשי, מעביר את אצבעותיי שוב ושוב על רגלי.
"לעזאזל נסיכה, תחזור עכשיו לשם." הוא סינן מבין שפתיו, קולו מעט כועס.
"א-אבל דאדי, אני לא רוצה להיות שם!" קראתי במחאה, לא מבין למה הוא מבקש את זה ממני.
"בייבי, אני דואג לך! כשאתה בתוך הבית שלהם אתה לפחות מוגן! כשאתה אתה בורח מהם אתה רק מסכן את עצמך, אני לא רוצה לדמיין מה יכול לקרות לך עכשיו, נסיכה, אני אהרוג את עצמי אם משהו יקרה לך." הוא קרא, קולו נשמע מעט מתייסר, ידעתי שדאג לי.
"דאדי, אני אהיה בסדר." אמרתי בביטחון.
"נסיכה..תעשה מה שדאדי אומר." הוא התעלם מדבריי, רק אומר בקול חד וברור.
"אב-" באתי למחות כנגדו אך קפאתי ברגע כשעיניי קלטו את אחת מהמכוניות של אותם שומרים עוצרת בקצה הרחוב ולאחר מכן כמה בחורים בלבוש שחור יוצאים ממנה. נחרדתי ברגע וקמתי ממקומי, מתחיל לסרוק את כל הרחוב בעיניי, מחפש אחר מקום להסתתר בו.
"מה קרה בייבי בוי??" הוא קרא בדאגה משולבת בכעס.
"כמה מהשומרים כאן.." קולי רעד בזמן שגופי החל להתמלא בפחד ובחרדה. קלטתי לבסוף בניין רחוק שנראה די נטוש והתחלתי לרוץ לעברו במהירות, מתנשף בכבדות ובבהלה.
"בייבי לך איתם!" הוא כמעט צעק כשקלט שאני רץ משם ומתמלא בלחץ. אך אני לא יכולתי להקשיב לדבריו, עם כל מה שעברתי בבית של אבא שלי לא נותרה לי שום ברירה אלא לברוח כמה רחוק שאני יכול.
"אני מצטער דאדי, אני לא יכול להיות שם, אני אנסה להתחבא מהם , אתה יודע איפה אני דאדי, יש לך את המיקום, תבוא לקחת אותי, בבקשה.." התחננתי אליו בעודי מתייפח.
הוא נאנח בתסכול בצד השני שלפתע קרא מעבר לקו ונשמע מעט מרוחק.
"תכינו את השומרים!! אנחנו זזים!" הוא צעק וליבי החל להתמלא תקווה, שאולי יש עוד סיכוי שאראה בקרוב אותו.
"תתחבא בייבי שלי, תתחבא במקום הכי רחוק שאתה יכול ותיפטר מהטלפון הזה עכשיו." הוא אמר ואני הינהנתי למרות שלא ראה אותי.
"להתראות דאדי." אמרתי בלב כבד וניתקתי את השיחה, הדמעות הארורות שוב לא הפסיקו לרדת על פניי בזמן שהתנשפתי במהירות ולא פסקתי מלרוץ. החזקתי את המכשיר בין אצבעותיי בחוזקה אך לאחר כמה שניות זרקתי אותו לאחד השיחים בזמן שאני רץ בכל הכוח, ידעתי שזיהו את מיקומי דרכו ולא הייתה לי ברירה אלא להיפטר ממנו.
לא ידעתי מה הולך לקרות עכשיו.
האם אני אצליח להתחבא מהשומרים, לא ידעתי מהי התוכנית שלי ורק ניסיתי למצוא את המקום הכי טוב שבו אהיה בטוח. התפללתי בליבי שהכל יהיה בסדר, שטיילור ימצא אותי והכל יחזור להיות בדיוק כמו שהיה פעם.
בבקשה, רק שיבוא.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ואווווווו
כמה זמן לא הייתי פה!!!
אתם לא קולטים איזה לחץ מטורף היה לי בזמן האחרון בלימודים, והיום תודה לאל היה המבחן האחרון של כל תקופת המבחנים הארורה הזו וסוף סוף אני יכולה לנשום לרווחה ולכתוב כרגיל
מקווה שאהבתם, אשמח שתגידו לי מה דעתכם❤❤
YOU ARE READING
Mr.black
Romance"קוראים לי טיילור בלאק." אמר ולפתע ליטף את פניי ואז סטר להם. "אתה, תקרא לי דאדי." איך לילה אחד של שתיית יתר גורם לנואה למצוא את עצמו במיטה של ראש העולם התחתון. *אזהרה -הסיפור מכיל תכניים מינים* *סיפור שבהתחלה כתבתי בחשבון אחר ואז העלתי לפה* אזהרות כ...
