"אני רק יודעת שזה על איזה ילד, כנראה היה חבר טוב שלהם פעם, זה מה שכולם אומרים, אני לא יודעת, נער שהיה בשכבה של ליאו וספנסר. מה שאני יודעת שהם אובססיבים לגביו מאז שהוא הספיק לבוא לבית הספר. זה קטע די מוזר, הרי כמה אפשר לדבר על מישהו אחד כל כך הרבה?" מילותיה העבירו בי חלחלה, ידעתי על מי היא דיברה, מי הוא הנער הזה.
זה היה אני.
אבל למה שמייקל וספנסר יהיו כל כך טרודים לגבי, ויותר מהכל, למה זה גרם להם להפרד?
ראשי היה מסוחרר מידי מכדי לחשוב, עשרות שאלות רצו מול עיניי אך לאף אחת מהם לא הייתה תשובה, רק שחור אחד גדול של בילבול אין סופי. הפנתי את מבטי אל וורוניקה ששמרה על ארשת פנים קרה ואדישה בדיוק כמוני. האלכוהול געש בדמי, יכולתי להרגיש את השפעתו גוברת מרגע לרגע יותר ויותר, התחלתי לאבד את שיקול הדעת, לא לשים לב לדברים שאני עומד לעשות,ידעתי שאני עלול לעשות משהו שאתחרט עליו, אבל זה היה כבר מאוחר מידי.
"זה אני." אמרתי באדישות, מביט ישר אל תוך עינייה הירוקות שהתחבאו מאחוריי שתי עדשות זכוכית.
"אתה מה?" היא שאלה, מרימה גבה בחוסר הבנה לעברי. נאנחתי בשקט וקמתי ממקומי, מושיט לאחר מכן יד לעברה ועוזר לה לקום גם כן.
"אני, הנער שהם מדברים עליו, לפניי חמישה חודשים הפסקתי להגיע לבית הספר, נעלמתי כמו שאמרת, עליי הם דיברו, הייתי החבר הכי טוב של ליאו וספנסר לפניי כל מה שקרה." צפיתי בה מביטה בי בריכוז, לא אומרת מילה, שלפתע עינייה נצצו והחיוך השיכור עלה על שפתייה.
"אתה זה שהגיע הבוקר בפאקינג מכונית המפוארת הזו." היא ציחקקה בביטחון וסידרה את בגדייה בידה, מתכופפת ולוקחת את בקבוק האלכוהול הריק ומכניסה אותו בחזרה לתיק שהיה זרוק על רצפת השירותים
"תלמד, אף פעם אל תשאיר ראיות מאחוריך." היא לפתע פרצה בצחוק לא מוסבר שסחף אותי אחרייה, ידעתי שהיינו יותר מידי שיכורים ולא הייתה דרך חזרה. גילגלתי את עיניי וחייכתי לעצמי, יוצא מדלת השירותים כשהיא אחריי. הורדתי את כובע הג'קט מראשי, שכולם ילכו לעזאזל, כבר לא היה לי אכפת, לא שמייקל ולא שאף אחד יראה אותי. גופי רתח מחום וראשי היה מעט מסוחרר בעודי מתקדם על וורוניקה במסדרון, גבי זקוף וידי שלובה בשלה. הרגשתי כאילו מצאתי לעצמי חברה זמנית, מישהי שתוכל להבין אותי, גם אם זה יגמר אחרי כמה זמן, לפחות אני אהנה לא? למרות שכולם יבגדו בך בסוף, אין לך כבר מה לעשות ורק לנצל אל הרגעים הקטנים האלו של האושר.
שנינו פסענו במסדרון, מושכים עשרות זוגות עיניים שפשוט בהו בנו בלי בושה, בדיוק כמו בבוקר. תלמידים כנראה ידעו מי אני, הרי נעלמתי לחמישה חודשים, איך אפשר שלא לשים לב. אבל בפעם הראשונה, לא עבר לי שום רצון להעלם בגלל כל תשומת הלב הזו, שיסתכלו, שיעשו מה שבא להם, אני כבר לא צריך לדאוג ממה שכולם יחשבו עליי.
עיניי נתקלו לפתע בשלושה דמיות מוכרות, הם פשוט עמדו שם, ליד הלוקרים, מביטים ישר אליי עם עיניים פעורות. פרצופיהם כבר כמעט נשכחו מזכרוני מרוב שלא התראינו כל כך הרבה זמן, וזה הרגיש כאילו עבר כבר נצח.
חדרתי במבטי הישר אל תוך שלהם, בלי כל טיפת פחד, ממשיך להתקדם במסדרון ולא מנתק קשר עין איתם. יכולתי לראות את ליאו ממלמל משהו מבין שפתיו שהיו פעורות והמומות, מביט בי כאילו ראה רוח רפאים.
אך מי שעיניין אותי יותר מהכל היה ספנסר, לא יכולתי שלא לבחון את גופו, מנסה לראות מה כל כך טוב בו, למה הוא כן ואני לא?
הרגשתי קנאה בלתי מוסברת ממלא את ליבי באפילה, את השדים צוחקים מעליי וממלאין אותי באש שחורה ששורפת אותי, לא רציתי לקנא, אך זה היה חזק ממני, לא יכולתי שלא להרגיש את הכאב במחשבה שלעולם לא אהיה מושלם, לעולם לא אהיה כמותו.
הסטתי את עיניי מהם והעברתי אותם אל וורוניקה שכבר קלטה את כל המצב, עינייה ניו בגובה של שלי והיא רק חייכה בערמומיות ועצרה במקומה. כל המסדרון הסתכל עלינו, כל תלמיד ותלמיד שצעד שם.
"איך לא ראיתי את זה קודם?" היא גיכחה, אומרת בביטחון ומעיפה את שערה האפור והמבריק לאחור. הבטתי בה בבלבול, לא מבין למה היא מתכוונת.
"מייקל, הוא כל הזמן דיבר עליך, בגלל זה הוא וספנסר נפרדו, הוא חייב להיות מאוהב בך." עינייה הביטו הישר אל תוך שלי שנפערו במעט הלם ממלותיה. אין שום סיכוי בעולם שמייקל בכלל יסתכל עליי, אומנם תשומת ליבו כבר לא מעניינת אותי אך בעבר הוא לא בחר בי, אין שום סיבה שעכשיו דווקא כן.
"אל תדברי שטיות." מילמלתי מבין שפתיי וחייכתי במרירות.
"אתה לא מאמין לי?" היא הרימה גבה לעברי ואני הנדתי בראשי כתשובה.
"תסתכל ותראה." היא חייכה בערמומיות ובין רגע תפסה בצווארי והצמידה את שפתינו לנשיקה קצרה ויבשה, גורמת לליבי ליפול ולי במהירות לדחוף אותה ממני.
"מה את עושה?!?" צעקתי כמוכה הלם, אך היא רק שילבה את ידה וסימנה לי להסתכל על מייקל שעמד בשורת הלוקרים לידנו עדיין עם ליאו וספנסר.
ליבי פעם במהירות מטורפת אך עיניי ישר עברו אליו, ראיתי את פניו מתקשחות ואת עיניו הופכות קרות ומאיימות.
התקשתי להאמין שזה לדבריה של וורוניקה, ועוד יותר התקשתי להאמין לכל מה שקרה הרגע. ניגבתי את שפתיי בשרוול הג'קט שלי והבטתי בה בלא מאמין.
"למה לעזאזל עשית את ז-" צלצול טלפון קטע את דבריי ואני הבטתי ישר אל כיס המכנס שלי, שולף את המכשיר המרובע משם וכמעט מתעלף שאני רואה את שמו על המסך
למה הכנסת את עצמך נואה?
אמרתי שאני אעלה, בסוף היה לי יום עמוס אבל החלטתי שלפחות אכתוב כמה שאספיק, אז סורי
מקווה שאהבתם את העלילה החדשה❤
YOU ARE READING
Mr.black
Romance"קוראים לי טיילור בלאק." אמר ולפתע ליטף את פניי ואז סטר להם. "אתה, תקרא לי דאדי." איך לילה אחד של שתיית יתר גורם לנואה למצוא את עצמו במיטה של ראש העולם התחתון. *אזהרה -הסיפור מכיל תכניים מינים* *סיפור שבהתחלה כתבתי בחשבון אחר ואז העלתי לפה* אזהרות כ...
