Mr.black

chapter 69

אני לא מאמינה שאני אומרת את זה אבל יום אחד הסיפור הזה יצטרך להיגמר, באלי לבכות אבל זה נכון, את האמת, אני אוהבת אותו כל כך ופשוט באלי להמשיך אותו לנצח ולא אכפת לי שזה יהיה נמרח מידי אבל אין מה לעשות. מישהי הציעה לי אולי פשוט לסיים אותו ואז לעשות וואן שוטים בשביל אלו שכן רוצים שזה יימשך וזה היה נראה לי רעיון מעולה, אז מי שירצה, שידע שיהיו וואן שוטים גם אחרי שהסיפור יגמר, ומי שלא רוצה, אני לא מכריחה אותו לקרוא.

__
הבטתי על המסך באימה, מרגיש את השפתיים שלי נשרפות מהמגע הזר. רציתי להיעלם, לא מאמין למה שקרה עכשיו. כל הגוף שלי התמלא בתחושה המגעילה של האשמה, נגעלתי מעצמי, שנאתי את עצמי וכעסתי על שנתתי לזה לקרות. צלצול הטלפון המשיך למלא את אוזניי בזמן שהבטתי בעיניים קפואות הישר אל אלו של וורוניקה, לא יודע מה לעשות, מה להגיד, פשוט לקחתי את הרגליים שלי וברחתי משם, ראשי עדיין היה מסוחרר, גורם לי למעוד כמה פעמים בזמן שאני רץ בחזרה אל אותם שירותים שבהם הייתי לפניי מספר דקות. איש הקשר של טיילור כבר הפסיק להופיע על המסך והצלצול כבה, אך לאחר מספר שניות התחיל להשמע שוב, ידעתי שטיילור לא אוהב שאני לא עונה לו, הוא מתחיל לדאוג ובעיקר לכעוס, ואחריי שישמע מה קרה לא רציתי לתאר לעצמי מה הולך לקרות. נכנסתי במהירות אל אחד התאים, דואג לנעול אותו אחריי ונופל על מושה האסלה באנחת יאוש, ראייתי הייתה מטושטשת ואצבעותיי רעדו בזמן שניסיתי ללחוץ על מסך הטלפון ולענות לשיחה. לאחר כמה שניות ארורות אצבעתיי לחצה על המקום הנכון והשיחה נענתה. התפללתי בליבי שלמרות כמות האלכוהול ששתיתי לא יפלטו לי שטיות מהפה שיסגירו אותי, בטח לא שוורוניקה נישקה אותי ללא רצוני. הצמדתי את המכשיר אל אוזניי, נושך את שפתיי ומחכה לשמוע את קולו של טיילור. בבקשה נואה אל תגיד שום שטיות.

"בייבי בוי.." קולו העבה והצרוד נשמע מעבר לקו, גורם לליבי להינמס ברגע רק מלהקשיב לו, קול שהעביר בי צמרמורת מענגת וחיוך פרוס על הפנים. כל הלחץ שהרגשתי לפניי כמה שניות נעלם כלא היה וגופי נרגע, נותן לאלכוהול לקחת את השליטה לידיו שוב.

"היי דאדי." עם כמה שניסיתי שלא הקול שיצא מפי נשמע שיכור והסגיר אותי בשנייה. סגרתי את פי במהירות אך צחקוק לא רצוי יצא מפי, הבנתי שכבר איך דרך חזרה ואין לי שום סיכוי מול כמות האלכוהול שזורמת בדמי.

"נסיכה.. תגיד לדאדי שאתה לא שיכור." קולו נשמע מתון ומזהיר בין כל סערת הרגשות הארורה שהחליטה לתקוף אותי לפתע. נזכרתי בתחושת הקנאה שתקפה את גופי כאשר בכיתי ללא הפסקה בשרותים, ספנסר לא הפסיק לעלות במחשבותיי, מה אם טיילור יבוא לכאן ויראה אותו? מה אם הוא יעזוב אותי בשבילו? יבחר בו על פניי בדיוק כמו שמייקל עשה. צחוק מתגלגל ומר תקף אותי, יוצא מפי בלי שום אפשרות להפסיק ולפתע הופך לבכי קולני מלא דמעות.

"בייבי, מה קרה??" הוא נשמע מודאג בזמן שאני המשכתי ליבב ולהתייפח בלי סוף, מנגב את דמעותיי עם שרוול הג'קט שלי אך הם המשיכו לרדת ולהרטיב את פניי.