"זה לא הזמן ללכת לבית הספר?" המילים נפלטו מפי מבלי אפשרות לעצור אותם, הרגשתי כל כך טיפש שהעלתי דווקא את הנושא הזה, ראיתי את פניו של טיילור מחמירות, את העיניים השחורות והמסוכנות האלו הופכות קרות, וחודרות ישר אל תוך שלי. מצאתי את עצמי נושך את שפתיי, רוצה להכות את עצמי ומקלל בליבי על הטעות שפלטתי. השפלתי את מבטי ממנו, מניח את מגש האוכל שהונח על ירכיי בחזרה על שידת העץ הלבנה הצמודה למיטה. כנראה שזהו הזמן שאצטרך לפתוח את הדברים בפניו, הרי מתי שהוא זה היה צריך להגיע, ולי אין שום דרך להתחמק מזה. הדבר שאיני רציתי מעולם לחשוף בפניו התפוצץ בבת אחת מול עיניי, לא הייתי צריך להשתכר, לא הייתי צריך לגרום לו לבוא לבית הספר ולהכות את מייקל, הכל היה יכול להיות נורמאלי רק אם הייתי נשאר מחוץ לכל הצרות האלה, לא מסתבך כמו שאני תמיד יודע לעשות.
"נואה." קולו העבה שהופנה ישר אליי גרם לי לנשוך את שפתיי, לכונן את עצמי לקראת שיחה שמסופה חששתי. הרמתי את מבטי באיטיות אליו, פוגש בפניו, גבותיו התכווצו במעט כעס ועיניו שמרו על אותו המבט, אינן מספרות מה מתחולל מאחוריהן אך ידעתח שמעורב שם כעס גדול.
"אל תנסה להתחמק ממני." ידו הגדולה הונחה על שתיי ידיי, כולאת אותן בתוכה בזמן שאגודלו עוברת על כף ידי ומלטפת באיטיות.
"את לא הולך לאהוב את מה שאני הולך לומר.." לחשתי, לחשתי כי זה כל מה שהצלחתי להוציא מפי. לא ידעתי איך תגובתו הולכת לבוא, עיניו שידרו קור אך שפת גופה הייתה מקבלת. הייתי אובד עצות.
"אתה לא צריך לחשוש מהתגובה שלי נואה." הוא אמר, נושק לידי אשר הייתה תחת שלו. הוא התיישב מולי, פונה עם גופו אליי ונשאר כמה שיותר קרוב. נשמתי בכבדות, לא ידעתי איך להכיל את המצב, איך בכלל להתחיל לספר לו הכל.
"תסתכל עליי." עיניי עלו אליו בחשש כשקולו נשמע קשה וקר. "אני רוצה שתסמוך עליי, שתמיד תרגיש שאתה יכול להגיד לי הכל." הינהנתי בשקט, זה כל מה שיכולתי לעשות בתגובה. שיערי סמר ועורי עלה בלהבות, מה אני אמור להגיד בכלל? שיחקתי עם אצבעותיי מלחץ שתקף את גופי והוא כנראה הבחין בזה. ידו נשלחה אל השידה הלבנה שעליה הונח בנוסף למגש האוכל, כוס מים גדולה מזכוכית שהוגשה לכיווני. לקחתי אותה מידו של טיילור, מבטי עדיין לא מתחבר עם שלו. לגמתי קצת מהמים הקרירים אל חלל פי והורדתי אותם בגרוני. הנוזל המרענן הרגיע מעט את גופי, נשמתי בחדות, לוקח אוויר אל ראותיי לפניי שלוגם שוב מכוס הזכוכית ומחזיר אותה בחזרה אל מקומה.
המילים המלטפות שלו מילאו את ליבי בחום אך החשש שהוא עלול להתרחק כל רגע הייתה מצמררת ומקפיאה.
"בסדר." קולי נשבר תחת הלחץ שבתוכי, זה היה כאילו עמדתי לאבד את היכולת לדבר כל רגע. פעימות ליבי דפקו במהירות על בית חזהי והפחד שהשתלט עליי היה כמו סכין חדה התקועה בתוכי.
YOU ARE READING
Mr.black
Romance"קוראים לי טיילור בלאק." אמר ולפתע ליטף את פניי ואז סטר להם. "אתה, תקרא לי דאדי." איך לילה אחד של שתיית יתר גורם לנואה למצוא את עצמו במיטה של ראש העולם התחתון. *אזהרה -הסיפור מכיל תכניים מינים* *סיפור שבהתחלה כתבתי בחשבון אחר ואז העלתי לפה* אזהרות כ...
