chapter 37

6.8K 327 115
                                    

שבוע לפניי:

נקודת מבט טיילור:

״אני צריך ללכת לעבודה״ נאנחתי כששוב עשה את הפרצוף העצוב הזה כשהודעתי לו שאני צריך ללכת לעבודה.

עמדתי על יד דלת הכניסה, לבוש בחליפתי השחורה כשהנער הקטן כרך את ידיו סביבי וסירב לשחרר. הוא פלט לפתע יבבה קטנה שגרמה ללבי להישבר.

״בייבי... אתה תשאר כאן עם אייתן, אתם תעשו כיף! אני אחזור לפני שתשים לב״, הרמתי בידיי את פניו אליי, שיביט בי.

״תשאר, רק הפעם״, הוא התחנן, אך אני נאלצתי לסרב לו. הייתה לי פגישה חשובה שלא יכולתי לפספס.

״קדימה, בייבי, הנה, תלך עם אייתן״, אמרתי כשראיתי את אייתן יוצא מהמטבח אל עבר הסלון עם צלחת עמוסה באוכל בידו.

תפסתי בעדינות את ידיו של נואה והחזרתי אותן לחיקו. הוא הביט בי במבט חסר אונים והנהן בשקט. ראיתי את פרצופו העצוב וחשבתי על כל דבר שאוּכל לעשות כדי שאחזיר את החיוך לפניו.

״דאדי יביא לך את הדובים הגדולים שאתה אוהב כשיחזור, בסדר?״ הבטתי בו במבט מעודד וראיתי את עיניו מוארות ברגע. הוא קפץ בהתלהבות, גורם לי לגחך ולבלגן את שיערו.

״כן! כן!״ הוא קרא בשמחה וחיבק אותי פעם נוספת.

״קדימה, לך אל אייתן נסיכה״, אמרתי ולאחר מכן הנחתי נשיקה על שפתיו הרכות, הרגשתי את גופי מתחמם ברגע. הוא הביט בי בעיניו הכחולות הגדולות וחייך אליי.

פתחתי את דלת הכניסה ויצאתי מהבית, לובש את ארשת הפנים הקשוחה שלי. צעדתי בביטחון בשביל הגישה של הבית, נכנס אל הרכב השחור והמפואר שלי ומתחיל נסיעה אל העבודה שלי.

נקודת מבט נואה:

צפיתי בו יוצא מדלת הבית והלכתי אל עבר הספה שבה ישב איתן וצפה בטלוויזיה. התיישבתי בספה הגדולה והבטתי במסך בשעמום מוחלט, רוצה שמר בלאייק יהיה כאן איתי.

"אייתן" הבטתי בבחור שטרף את האוכל מצלחתו והתעלם לגמרי מנוכחותי.

"מה קרה" הוא שאל בסתמיות בעודו לא טורח להסתכל אליי.

זרקתי לעברו כרית קטנה שנחה על הספה וגיחכתי

"היי!'' הוא קרא במחאה והניח את הצלחת על השולחן הקטן. ציחקקתי  בשקט וחייכתי לעברו.

"משעמם לי" התלוננתי בפניו, הוא הרים לעברי גבה בשאלה

"זה שאני עושה לך בייביסיטר לא אומר שאני אמור לשעשע אותך" הוא אמר והחל להתעסק בטלפון שלו. התיישבתי לידו והצצתי אל תוך הטלפון שלו בצורה ממש בולטת.

"היי תתעסק בעיניינים שלך" הוא אמר והרחיק את המכשיר משדה הראיה שלי, שילבתי את ידיי על חזהי והבטתי בו במבט כועס

"בסדר!'' קראתי בקול וקמתי מהספה בעצבים. 'אם הוא לא יעסיק אותי אני יעסיק את עצמי' חשבתי לעצמי ועליתי במדרגות.

התהלכתי במסדרונות הריקים ונכנסתי לחדר שהיה אמור להיות שלי אם לא הייתי ישן כל לילה בזהו של טיילור. נכנסתי אל חלל החדר שהיה ברובו מלא בצבעים עדינים, מצעיי המיטה היו בצבע וורוד טהור ומסגרות התמונות הבודדות שהיו על הקיר היו בצבעי ירוק ולבן. השטיח הגדול גם כן היה וורוד והדובים בגדלים שונים שהיו על המיטה היו צבעוניים, כל אחד בצבע אחר. אך דובי אחד תפס את עיניי, דובי שפרוותו הייתה מלאה בצבעים שונים והוא היה בערך בגודל של הראש שלי כפול ארבע פעמיים, על הצוואר שלו הייתה מעיין שרשרת כסף מוזרה שתפסה את עיניי. שלחתי את ידיי אליו ותפסתי אותו, בוחן את המלבן הכסוף והדק שאליו היו מחוברים שתיי קצוות השרשרת. הופתעתי לראות את שמי חרוט עליו. זה היה יפייפה. כאילו היה הדובי המיוחד שהיה רק שלי. תפסתי בידו הפרוותית והתקדמתי אל עבר עבר הדלת הלבנה שהייתה של חדר הארונות.

נכנסתי אל החלל היחסית גדול והבטתי על הבגדים שקופלו בצורה מדויקת על המדפים הרבים שבחלקם הונחו גם זוגות נעליים.

תהיתי למה טיילור חשב שאצטרך את כל זה.

הבגדים שהיו שם חולקו לפי צבעים נראו בדיוק כמו הבגדים מהסוג שאני אוהב.

החזקתי בידי עדיין את הדובי שנתלה באוויר ובידי השנייה חולצה רנדומלית בצבע לבן שהתגלתה כחולצת בטן (בתמונה החולצה ארוכה אבל זאת אמורה להיות חולצה קצרה)

הנחתי את הדובי על אחד מהמדפים ופשטתי את החולצה הנוכחית שהייתה עליי והחלפתי אותה בחולצה האחרת שהגיע לי עד מתחת לאזור צלעותיי וחשפה את כל ביטני.

הבטתי במראה הגדולה שנתלתה על הקיר, רואה את ההשתקפות שלי בה, שיערי השחור היה מסודר ועורי היה חיוור כרגיל.

הבטתי אל המכנס השחור שהיה לגופי וחשבתי אולי להחליף אותה במשהו יותר קצר, שלפתי בוקסר לבן מהארון ולאחר מכן גם גרביים ארוכים שהגיעו לי עד אמצע הירך.

חייכתי למראה השילוב הנחמד ולקחתי את הדובי חזרה אל ידי מהמדף. יצאתי מחדר הארונות והתחלתי לחפש כל מיני דברים אפשריים בחדר שיעסיקו אותי.

פתחתי כל מיני מיגרות שהיו בשידה הגדולה שלי, היו שם כל מיני צעצועים או דפים לצביעה ושלל טושים בכל הסוגים, אך משהו אחד תפס את תשומת ליבי במיוחד, במגרה הקטנה שבשידה על יד המיטה הונח לו חפץ עגול, מעיין קולר. לקחתי את החפץ לידיי וסקרתי אותו בעיניים גדולות בוחן כל סנטימטר בו.

שמתי לב לכיתוב שהיה עלי,

'שייך לטיילור בלאייק'


~~~~~~~~~~~~~~~~~

למי שלא הבין, אל דאגה, אתם תבינו בפרקים הבאים.

Mr.blackWhere stories live. Discover now