"בייבי שב על הכסא בזמן שדאדי מכין לך אוכל" הוא ביקש, עדיין מחזיק בגופי כשאני מחבק את צווארו וקובר את ראשי בו. לא רציתי לרדת ממנו, רציתי שימשיך לחבק אותי, לא היה אכפת לי שלא אכלתי.
"נסיכה..." הוא קרא שוב ונאנח.
הרמתי אליו את מבטי באטיות, מביט אל תוך עיניו במבט מתחנן
"בייבי אל תעשה לי את המבט הזה, אתה צריך לאכול" הוא הביט אל תוך עיניי, מניח את ידו על פניי ומלטף אותם.
עיניי החלו לשרוף מסיבה לא מוסברת, אולי בגלל שהייתי כל כל מפוחד מהמחשבה שילך, אפילו אם זה רק כמה מטרים בודדים ממני, לא יכולתי לעזוב אותו, פשוט לא יכולתי.
הבלטתי את שפתיי בזמן שניסיתי להחזיק את הדמעות שלי
"בייבי בוי מה קרה, אל תבכה נסיכה" הוא הביט בי בדאגה, מחזיק בפניי בעדינות בזמן שהשפלתי את עיניי והרגשתי את הדמעות הארורות זולגות מהם. נשכתי את שפתי בחוזקה בזמן שהורדתי את ידיי מצווארו ומחיתי את דמעותיי
"בייבי אל תבכה, אני לא הולך, אני אהיה כאן לידך, די נסיכה אל תבכה, דאדי לא רוצה שתיהיה עצוב" הוא הרים את מבטי אליו ורכן אל לחי, מנשק את דמעותיי
יבבתי והתייפחתי בשקט, מתכרבל בגקט הגדול "דאדי הולך.." מילמלתי וזרם חדש של דמעות ירד על פניי
"לא לא בייבי בוי, דאדי לא הולך, דאדי לא יעזוב אותך בחיים" הוא נישק את ראשי בזמן שדאגה נשקפה מעיניו, פיו נפתח כדי לדבר שוב אך רעש דלת הכניסה שנפתחת קטעה אותו לפתע ובחור מוכר נכנס אל עבר חלל הבית, חיוך גדול על פניו בזמן שכמעט קיפץ פנימה
"בוקר טוב לשתיכם" הוא סגר את דלת הכניסה, מתקדם אל עבר כיסאות הבר שבמטבח ומתיישב באחד מהם. הבטתי בו בבילבול בזמן שמחיתי את דמעותיי והחזקתי במהירות בחולצתו של טיילור.
מר בלאייק נאנח, כורך את ידו סביב גופי ופונה אל הבחור המשונה שהופיע
"אייתן מה לעזאזל אתה עושה כאן?" קולו העבה נשמע שוב, קול שכל כך אהבתי לשמוע. לפתע נזכרתי מיהו אותו בחור, זה אותו אחד שהיה במשרד של מר בלאייק ודיבר איתו בזמן שאני ישבתי על ברכיו של טיילור וציירתי.
"אתה לא שמח לראות את החבר הכי טוב שלך?" הוא הביט בו בעילבון מזויף ולאחר מכן צחק.
"מה שלומך נואה? בשביל מה הדמעות?" הוא לפתע פנה אליי ואני קברתי את פניי בצווארו של טיילור, מחביא את פניי.
שמעתי אותו מגחך מעט בזמן שהרגשתי את שפתיו של מר בלאייק על ראשי
"מה אמרתי לך על לפנות אליו אייתן?" יכולתי להרגיש את מבטו החודר באייתן למרות שאיני יכולתי לראות כלום
"אוקיי אוקיי, בכל מקרה, באתי לבקר בגלל כל מה שקרה" הוא אמר בקלילות בזמן שקם אל המקרר ופתח אותו
"לבקר או לאכול?" מר בלאייק גיחך מעט בזמן שכרכתי את ידיי וסביב צווארו בחזרה וחיכחתי את ראשי בו, עוצם את עיניי.
"אתה יודע שאני לא יודע לבשל, אתה רוצה שאגווע ברעב?" הוא שאל בזמן שהמשיך בחיפושיו אחר אוכל במקרר שלבסוף סגר אותו ביאוש
"הייתי מבקש מאחת הזונות האלה שמסתובבות לי בבית אבל אחת מהם כמעט שרפה לי את המטבח פעם שהייתי חייב להרוג אותה" פערתי את עיניי בבהלה ממה שאמר וגם מדבריו הגסים, הבטתי אל טיילור בפחד, רוצה לשאול אותו אם הוא באמת התכוון למה שאמר
"לעזאזל איתך אייתן אתה לא מקלל לידו! הוא לא צריך לשמוע את המילים האלה!" פניו הרצינו בזמן שהביט בו במבט מאיים אחיזתו מתהדקת סביבי.
איתן רק גילגל את עיניו והתיישב חזרה בכסאות המטבח הגבוהים נאנח בייאוש והחל להתעסק במכשיר הטלפון שלו.
טיילור החזיר את מבטו אליי וליטף את פני. "תישב כאן בזמן שדאדי מכין אוכל?" הוא שאל והביט בי, מתעלם מכל שאר המציאות וחודר לעיניי הכחולות עם השחור שבעיניו.
"א-אבל.." גימגמתי בחוסר אונים והבטתי בחשש מסביבי, כאילו מחפש כל דבר חשוד שיכול לפגוע בי, מחזיר לאחר מכן את מבטי אל טיילור
"שום אבל, אתה צריך לאכול, אולי תשב בנתיים ליד אייתן ותצבע בזמן אכין לך אוכל?" הוא הביט בי במבט מעודד ואני הינהנתי בחוסר ברירה, מרגיש את ידיו מניחות אותי בכיסא הצמוד לזה של איתן ולאחר מכן מסדרות את המעיל שמעליי שוב
"אני עולה לדקה אחת למעלה, חסר לך שהוא שומע דברים שהוא לא צריך לשמוע או שקורה לו משהו" הוא הביט באייתן באותו מבט מאיים ומיהר לעלות במעלה המדרגות.
יבבה קטנה נפלטה מפי כשראיתי איך נעלם לפתע, רציתי לקום ולרוץ אחריו אך כשניסיתי כאב חד הורגש באזור צלעותיי ואני נאנקתי בכאב
"היי קטני, הכל בסדר?" אייתן לפתע שאל אותי ואני השפלתי את מבטי אל אזור צלעותיי, מצביע בידי הקטנה אל המקום
"כואב.." מילמלתי כשעיניי עדיין מושפלות
"אוי שיט, אתה רוצה שאביא לך משהו? שיט אסור לי לקלל לידך, פאק תעמיד פנים שלא שמעת את זה, וגם את זה! לעזאזל!" הוא דיבר במהירות ונאנח לבסוף, נותן מכה למצחו. מעשיו הצחיקו אותי בזמן שהבטתי בו בעיניים גדולות, חיוך עלה על שפתיי בזמן שצחוק קטן יצא מפי
"על מה אתה צוחק?" הוא העמיד פניי כועס ולאחר מכן פרע את שיערי בידו, חיוך נמתח על פניו בזמן שהביט בי בעיניו הכחולות
צעדים כבדים נשמעו במדרגות ואני סובבתי את ראשי מחייך מאוזן לאוזן כשפגשתי בדמותו של טיילור. הוא חייך אליי בחזרה בזמן שהתקרב עד שהגיע אליי
הוא הניח את הדפים הלבנים והצבעים שהיו בידו על השולחן ולאחר מכן פנה אליי.
"אני רואה שאתה מתחיל לחבב אותו אה? אתה רואה שזה לא קרה כלום כשהלכתי?" הוא שאל וליטף את ראשי, לאחר מכן מניח נשיקה רכה על מצחי, כורך את ידיו סביבי ברוכשניות
עניי נעצמו מהמגע המרטיט שלו וידיי נכרכו סביב מותניו
"קדימה בייבי, תצייר לדאדי ציור בזמן שהוא מכין אוכל"
YOU ARE READING
Mr.black
Romance"קוראים לי טיילור בלאק." אמר ולפתע ליטף את פניי ואז סטר להם. "אתה, תקרא לי דאדי." איך לילה אחד של שתיית יתר גורם לנואה למצוא את עצמו במיטה של ראש העולם התחתון. *אזהרה -הסיפור מכיל תכניים מינים* *סיפור שבהתחלה כתבתי בחשבון אחר ואז העלתי לפה* אזהרות כ...
