"אתה לקחת את מה ששלנו, עכשיו אנחנו רוצים אותו בחזרה"
ברגע שעיניי עברו על ההודעה מכשיר הטלפון שבידי התנפץ בבת אחת על קיר המשרד, נשבר לעשרות חתיכות שנחתו על הרצפה בקול מתכתי רם.
הרגשתי את גופי מבעבע, כעס כזה שלעולם לא הרגשתי, לא האמנתי שהעזו להגיד את המילים האלה, שהאויבים המושבעים שלי דיברו על המלאך שלי כאילו היה שייך להם.
ידיי הפכו אגרופים גדולים, נשימותי נהיות יותר ויותר קצרות, כעסתי כל כך, רתחתי, רציתי ללכת אליהם ולפוצץ את כולם בבת אחת, לא להשאיר זכר למשפחת מורגן, עיניי ראו מולם רק אדום, מיליוני אזהרות
נואה
נואה
נואה בבית הספר
נואה לא בטוח
זה כל מה שעבר בראשי
פתחתי את דלת החדר בבת אחת
"תביאו את נואה לכאן! אל תוציאו אותו מהבית עד הודעה חדשה, אם אני אשמע שקרה לו משהו אני גומר אותך" שאגתי על החייל שהינהן בפחד ומיהר ללכת אחריי.
"תורה לכל החיילים להיכנס לכוננות גבוהה, שיכינו את כלי הנשק, שישארו חמושים תמיד, אני רוצה שמירה כפולה על כל הבית, שכל בנאדם שנכנס לכאן עובר רק דרך האישור שלי" הורתי לי, מתקדם במסדרון בצעדים ענקיים, מרגיש איך כל רגע אני עומד להתפוצץ אבל שמרתי כמה שיכולתי על קור רוח.
יש לי כמה דברים לברר בבית של נואה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
תפסתי בידי את מפתחות מכונית הספורט השחורה שלי, נכנס אל חלל הרכב ומתניע את המנוע ברעש גדול, יוצא אל הכביש הראשי.
נסעתי כמו מטורף בין הכבישים, עוקף וחותך מכוניות במהירות, לא היה אכפת לי מכלום, פרקתי את כל העצבים שלי על הנסיעה המחורבנת הזאת אל הבית של נואה.
החנתי את הרכב מול ביתו הקטן, טורק את דלת המכונית ומתקדם בצעדים מהירים בשביל הגישה אל דלת הכניסה, נכנס מבלי לטרוח לדפוק ופולש הישר אל חלל המטבח הגדול. לא הופתעתי לפגוש את אימו אשר עמדה ליד הכיריים ובישלה דבר מסוים אך כנראה הכניסה הפיתאומית שלי הבהילה אותה, היא פלטה צרחה ופערה את עינייה שפגשו בשלי.
"אדון טיילור הנכבד! זאת הפעם האחרונה שאתה עושה לי את זה!" האישה בעלת השיער השחור והעיניים הכחולות הניחה את ידה על אזור החזה שלה, מתנשפת בבהלה. קווי הדימיון בינה לבין נואה היו דומים עד כדי פחד, העיניים הגדולות והכחולות, השיער הרך והמבריק, השפתיים העבות ועצמות הלחיים האלה, בשנייה יכולת לדעת שהיתה אימו, פניה היו כמו העתק לפניו של נואה.
אני רק גיחכתי מעט למראה האישה הצעירה ואחוזת הבהלה, סינר כרוך סביב מותנה ושיערה היה פרוע מעט.
פנייה היו עוד צעירות, ידעתי שהביאה את נואה לעולם כשהייתה רק בת 17, אבל מה אני יכול להגיד, רק להודות לה שלא עשתה הפלה והביאה לי את הנער המושלם שלי.
"אוקיי אוקיי!" הרמתי את ידיי כחף מפשע והתקדמתי אל האישה שפרסה את ידה לעברי לחיבוק חם, כזה שרק אימהות יכלו להביא, טוב, חיבוק כזה שלעולם לא קיבלתי מאימי שלי.
"מה שלום נואה שלי? אתה שומר על הילד שלי?" היא הביטה בי, דאגה קטנה ניצתה בעיניה אך אני רק הינהנתי בשקט, לא באמת מספר לה את כל מה שקרה ב20 דקות האחרונות.
"הכל בסדר איתו, האמת שבאתי בשבילך, יש לי שאלה קטנה אלייך, את לא מכירה במקרה מישהו בשם מארק מורגן נכון?" שאלתי, מרים גבה לעברה.
עיניה נפערו בבת אחת, ראיתי את הקיפאון שהחזיק בגופה, את השיתוק שתפס בה. היא נשארה שקטה, בוהה בי במשך כמה שניות בהלם מוחלט.
"מה קרה?" שאלתי, הלחץ מתחיל לטפס בגופי, התחושה הרעה עלתה בגרוני, רציתי להקיא, ידעתי שמשהו פה לא בסדר, שכל העיניין הזה הוא עסק אחד גדול ומסובך שלא רציתי לפגוש.
"מ-מאיפה אתה מכיר את מארק מורגן??" היא גימגמה בהיסוס, גופה עדיין קפוא במקומו
"הוא סתם מישהו שאני מכיר," התחלתי להגיד "אני רק חייב לדעת אם את מכירה אותו, אם נואה מכיר אותו?"
"חשבתי שלעולם לא אשמע את השם הזה יותר" היא מילמלה מבין שפתייה, עינייה זזות במהירות בכל חלל החדר, כאילו מנסה לעכל את כל מה ששמעה כרגע.
"מי הוא, תגידי לי, מאיפה לעזאזל את מכירה אותו!" הפצרתי בה, מתפרץ לפתע, מתחיל להרגיש את הכעס ממלא אותי, לא כלפייה, אלא כלפיי משפחת מורגן המזדיינת.
"לא ראיתי את הבנאדם 8 שנים! הוא פשוט נעלם, עזב אותי ואת הילדים שלו"
"הילדים שלו.." המילים כמעט לא נשמעו מבין שפתיי, הבטתי בי במבט אטום, מרגיש איך כל העולם שלי חורב עליי בבת אחת.
"כן, הילדים שלו, מארק מורגן הוא בעלי, אבא של נואה"
YOU ARE READING
Mr.black
Romance"קוראים לי טיילור בלאק." אמר ולפתע ליטף את פניי ואז סטר להם. "אתה, תקרא לי דאדי." איך לילה אחד של שתיית יתר גורם לנואה למצוא את עצמו במיטה של ראש העולם התחתון. *אזהרה -הסיפור מכיל תכניים מינים* *סיפור שבהתחלה כתבתי בחשבון אחר ואז העלתי לפה* אזהרות כ...
