Mr.black

chapter 70

( אם יש שגיאות בפרק יותר ממוזמנות להגיד לי 🤗.)

"תגיד את זה שוב ואתה מת." הקול הזה, הקול ששמעתי כל כך הרבה פעמים בטון הזה, כועס, זועם, מוכן להרוג כל אחד שיעמוד בדרכו. אם חשבתי ששמעתי אותו בשיא זעמו, זה כלום לעומת האפלה שבאה מכיוונו והקפיאה את צד גופי. יכולתי להרגיש שהיה שם גם מבלי לשמוע אותו כלל, הנוכחות שלו יכלה לחדור אל מתחת לעורך ולהעביר בך צמרמורת שתרעיד אותך. הייתה לו את היכולת לערער אנשים, העיניים השחורות האלו הספיקו בשביל להפיל אותך הישר אל מתחת לרגליו עד שירמוס אותך. לא יכולת להתמודד מולו, להתנגד לו, ועכשיו שהבנתי שהיה בדיוק כאן, מביט על כל הנעשה עם מבט המוות שלו, לא ידעתי על מי לפחד יותר. על מייקל שעלול לחוות עכשיו את רגעיו האחרונים או עליי. יכולתי להרגיש את ידו החזקה של הנער שאחז בי, עדיין כרוכה סביב מספיק חזק בשביל שתצליח לקחת את האוויר שראותיי ייחלו אליו. פניו היו קרובות כל כך, מסוכנות מידי, אוויר חם פגע בעורי, מזכיר לי שמייקל עדייו כאן, עדיין לא בורח על רגליו, מה שהייתי מציע לו לעשות כמה שיותר מהר כי כנראה שהוא עדיין לא הבין מיהו טיילור ולמה הוא מסוגל. גיחוך לא צפוי ומזלזל נשמע מכיוונו של מייקל, בין רגע הוא הזיז את פניו משלי ונעמד פנים מול פנים למול טיילור. זקוף, בטוח בעצמו, לא מבין שהוא חופר לעצמו את קברו. ידו נשארה סביב צווארי, ואני, שעדיין מנסה לעכל מה קורה, מנסה בכל הכוח להוריד אותה ממני אך ניסינותי נכלו בין רגע כישלון. המגע המכאיב סירב לעזוב אותי ונשימתי לאט לאט הפכה קצרה ומקוטעת יותר, גורם לי לבלוע גניחות חנוקות ולהביט אל טיילור בפחד גדול. הבטתי אל המפלצת בעיניים, הסתכלתח הישר אל תוך האדם שעמד לאבד כל שליטה, עומד זקוף ומוכן לתקוף. עיניי ירדו אל ידיו שהתכווצו לאגרופים גדולים שאיימו לעוף לכל עבר. משם אל עבר מכנס הבד האפור השונה שלבש, אל חולצת הטריקו השחורה והלא אופיינית שהונחה על חזהו, נמתחת מעל שריריו הבולטים. הוא היה יפה, מראהו משכר כל כל, כאילו לקח אותך אל האופוריה שלו מבלי לתת לך טיפת שליטה, רציתי אותו לא משנה, להניח את ידיי עליו. כשהיה מאיים כל כך, כועס כל כך, לא יכולת לעמוד בפניו. כי הוא היה טיילור, הוא היה מיוחד, יצירה שאלוהים שירטט בעצמו. אבל עכשיו, לא רצית להכעיס יתר על המידה את המלאך שפרס את כנפיו באיום, לא רצית להיות מייקל כי מעולם לא הרגשתי עוצמה כזו של כעס. העיניים שלו המשיכו להינעץ באימה אל תוך גופו של מייקל, שיערו השחור נפל על פניו והפך אותו מסוכן יותר, מיסתורי יותר, בילתי ניתן לעצירה.

"אז סוף סוף אנחנו נפגשים." המילים האלו שנטפו בזלזול מפיו של מייקל הפתיעו אותי ואת טיילור כאחד, אל בניגוד אליי, שרעדתי במקומי ונאבקתי על נשמתי, טיילור שילב את ידיו על חזהו, פולט גיחוך מר שרק שנינו יודעים מה עומד מאחוריו, גיחוך מאדם שנותן לטרפו מספר שניות כדי לברוח לפניי שהוא יוצא בעקבותיו, כמה שניות שבהם נראה שיש לו עוד סיכוי להינצל אך טיילור תמיד ישיג אותו לבסוף. מייקל הביט הישר אל תוך עיניו, בטוח בעצמו. הוא המשיך לאחוז בצווארי במשך כל הזמן הזה אך לפתע שיחרר, בשנייה אחת איבדתי שליטה ונפלתי אל הרצפה. ראותיי לוקחות בבת אחת נשימה ארוכה לתוכם שנשמעה בכל חלל החדר, התנשמתי במהירות, לוקח חזרה לגופי את האוויר המיוחל, משתעל בקולניות ואוחז בצווארי בחוזקה. טיילור תוך שנייה בודדה לקח צעד לעברי אך מייקל פעל ב'אומץ' שעבר כבר את גבול הטיפשות. הנער הגבוה נעמד מול טיילור, חוסם את דרכו אליי ומשלב את ידיו על חזהו בדיוק כמו הגבר שלמולו.

"אל תעשה דברים שתתחרט עליהם ילד." נימה מזהירה נשמעה בקולו, קול שנשמע מאדם שעמד לתקוף כל רגע, לטיילור לא הייתה סבלנות, בטח כשזה מגיע אליי, ומנסיוני, כמישהו מאיים לפגוע בי טיילור לא ירחם עליו, ולכן לא הופתעתי מהצעד המהיר שלקח לעברו, בבת אחת נוהם לעברו ותופס בצווארו בדיוק כמו שמייקל אחז בי לפניי מספר שניות. קול החבטה החזק חדר לתוך אוזניי, טיילור לא עצר מבעדו לתקוף בכל הכוח. הרצפה הלבנה הורגשה מתחתיי, משטח קר שבין רגע מיהרתי להתרומם ממנו, מניח את ידיי על קיר חדר השירותים ונעמד על רגליי. עיניי נפגשו באלו של הגבר הזועם שמולי, עיניו נוטפות כעס וידיו עדיין על מייקל שנדחף אל הקיר ודימם מאפו אך החיוך המוזר עדיין הושאר על פניו, הוא הביט אל תוך עיניו של טיילור בביטחון שלא ירד, חושב שכל המצב בשליטתו.

"מגיע לך הרבה יותר מזה נואה." הוא ירק לכיווני ובין רגע חטף חבטה נוספת אל תוך פניו. קול פיצוח העצם הצורם חדר לאוזניי וגרם לי לכווץ את ידיי בחוזקה, לנשוך בשפתיי במהירות ולהתעלם מפניו שהחלו להתמלא בנוזל הארגמני.

"הייתי מרחם עלייך קצת אם היית שותק כשאמרתי לך," טיילור בבת אחת הטיח אותו ברצפה, מייקל נאנק בכאב בזמן שטיילור נעמד מעליו והניח את רגלו על חזהו, לא נותן לא לזוז. "אבל זה נראה שאתה פשוט רוצה את זה כל כך." החיוך הערמומי ומבשר הרעות התפרס על פניו של טיילור, אך לפניי שהספיק להנחית את החבטה הבאה על פניו עצרתי בעדו.

"טיילור.." רגלי לקחה צעד בודד לכיוונו, ידי הונחה על כף ידו שהתעטפה בנוזל האדום ותפסה בה בחוזקה. הבטתי בו במבט חודר, לא נותן לו לפגוע עוד בנער שפניו היו מלאות דם. עיניו השחורות עברו בחדות אליי, עדיין קשוחות ואפילות. טיילור כעס, ועכשיו שהרגשתי את מבטו עליי, הבנתי שגם עליי.

"אל תחמיר את העונש שלך נואה, הוא מספיק גדול."

-------------------

לפניי שאתם הורגים אותי, יש עוד המשך, אני בדיוק כותבת אותו אך רציתי לתת לכם משהו לבנתיים. 😁