"אנחנו הולכים לעזוב את הארץ נואה,
לתמיד"
הבטתי בו באימה ונחרדתי ברגע, עיניי נפערות בבהלה.
לא
לא!
זה לא יכול לקרות, הוא לא יכול לעשות לי דבר כזה!
הוא לא יכול לקחת אותי מפה!
פי נפתח כדי למחות אך שום קול יצא, גררתי את הכיסא אחורה, רוצה לברוח מפה אך טרביס עמד מאחוריו והחזיק במשענת שלו, לא נותן לי לזוז.
הרגשתי כאילו כל עולמי מתחיל לקרוס עליי, הופך לחורבן אחד גדול ומתמוטט ביחד איתי. הוא לא יכול לקחת אותי מטיילור! הוא פשוט לא יכול.
"אל תנסה לברוח נואה, ההחלטה כבר נקבעה, אנחנו יוצאים מהארץ, אנחנו לוקחים אותך אל הבת של החבר הכי טוב שלי, הגיע הזמן לחתן אותך לא?" דבריו העבירו בי פחד לא נורמאלי, לחתן? אותי? עם בת?!
למה הוא חושב שהוא יכול להחליט עלי לעזאזל?!
קיללתי אותי בליבי ונתתי בו מבטים מלאי שנאה, הוא לא יכול לקחת אותי מכאן, אני לא אתו לו, הוא לא יכול לעשות את זה, פשוט לא יכול.
"אל תסתכל עליי ככה נואה, מה שהיה לך עם החלאה הזו היה סתם בלבול, תאמין לי, אתה תשכח אותו בשנייה הראשונה שתראה את ביתו של אחד מהחברים הכי טובים שלי, היא כל כך יפייפה, אתם תיהיו זוג נהדר ביחד ובעצם, אתה הולך לפגוש אותה היום" הוא אמר והתיישר במקומו, מחייך ללא הפסקה.
רציתי לבכות
לצרוח
להכות את גופו
כמות השנאה שהרגשתי כלפיו הייתה כמעט לא נורמאלית.
הוא לא יעשה את זה
אני לא אשבר
טיילור ימצא אותי
טיילור יקח אותי הביתה.
"אתה עדיין נשאר בצד שלו? אולי כדאי שאספר לך את מה שקרה באמת נואה" הוא הרצין ברגע ושילב שוב את ידוי על חזהו.
"לפניי שמונה שנים, קצת לפניי שעזבתי את הבית, הייתי בחובות קטנים למשפחתו של טיילור, אביו היה מי ששלט אז והוא שלח את חייליו אליי עוד פעם ועוד פעם, הוא לא וויתר לי על הכסף שהייתי חייב לו והכריח אותי למכור את הבית שלי, הבית שלנו" הבטתי בו המום, לא, הוא משקר! זה לא יכול להיות!
הייתי אובד עצות, הבטתי בו באטימות והרגשתי את ליבי נשבר לאט לאט לאלפיי חתיכות.
"הם לא ריחמו עליי נואה, הם גרמו לי בכוח למכור את הבית. אתה בטח שואל איפה הייתי אז כל הזמן הזה. הם לקחו אותי נואה, כאחד החיילים שלהם, הם חטפו אותי, הם עשו לי את כל זה, הם הסיבה שכל זה קרה" דבריו היו כמו אלף חיצים בוערים שנורו אל תוכי וגרמו לליבי לכאוב ולהישרף.
"הם לא נתנו לי לחזור אליכם," הוא התחיל לדבר שוב בזמן שהעיניים שלי הוצפו בדמעות. "וברגע שהוא שיחרר אותי אני התחלתי להקים את תוכנית הנקמה שלי, בניתי ארגון משלי, נהייתי האויב הכי גדול שלו"
הרגשתי כאילו אני עומד להישבר, לא יכולתי להחזיק את זה יותר, עמדתי להתעלף כל רגע. כל מה שאמר היה יותר מידי לעכל.
לא ידעתי מה לחשוב, למי ולמה להאמין, הראש שלי עמד כמעט להתפוצף ממחשבות ומאלפיי שאלות.
למה לא חזר בחזרה אז?
למה לא טרח ליצור איתנו קשר?
למה הנקמה היתה הרבה יותר חשובה לו מאשר המשפחה שלו?
אבל לא יכולתי להתעלן ממילותיו, לא יכולתי לחסום אותם, האם המשפחה של טיילור באמת עשתה את כל זה? האם אני צריך להאמין לו?
הרי עכשיו הכל נהיה הגיוני, אולי זוהי הסיבה שאבא שלי עזב, למה שינטוש את המשפחה שלו? למה שיעשה דבר כזה נוראי?
"עכשיו אתה מאמין לי נואה?" הוא שאל והעיניים שלו כאילו התחננו אליי, הייתי כל כך מבולבל ומתוסכל, האם טיילור הוא זה שאני צריך לתמוך בו או אבא שלי? מי מהם הוא זה ששיקר?
אך גם אם האמנתי לו עדיין כעסתי עליו, על זה שהוא מנסה להוציא אותי מהארץ, לשדך לי מישהי שאני בכלל לא רוצה, כאילו הייתי חפץ, כאילו לא הייתה לי בכלל שום דעה בעיניין והוא קבע כבר שזה מה שהולך לקרות. לא רציתי שום בנאדם חוץ מטיילור, ואני ידעתי שזה לא סתם בילבול, אני אוהב אותו, אוהב אותו יותר משאוכל לאהוב כל בנאדם אחר אי פעם, וככל שהאהבה שלי אליו הייתה יותר גדולה ככה ליבי נשבר יותר מדבריו של אבי. הפחד שלא אראה אותו יותר לעולם או הפחד שהוא זה שמשקר תקפו אותי ואני הרגשתי שאני רק רוצה לברוח, לא יכולתי לסמוך על אף אחד, רק על עצמי.
אבל עכשיו זה נראה שאפילו אני לא יודע להחליט מי הטוב ומי הרע וכבר מה נשאר לי לעשות?
הדמעות המשיכו ליפול על פניי ואני השפלתי את עיניי, קם מהכיסא שלי ומתחיל לצעוד אל גרם המדרגות ולהפתעתי טרביס לא עצר אותי.
"תתארגן נואה, מרידית תיהיה פה בעוד שעה" והא התחיל לומר ואני לא טרחתי להסתובב אליו, צועד בכבדות במעלה המדרגות.
"טרביס, תלווה אותו לחדר" הוא אמר באדישות. צעדתי במסדרון, מלא במחשבות, גופי חלש וגרוני ממשיך לכאוב. טרביס פסע מאחוריי בדממה בזמן שראשי היה מורכן ושיערי נפל על פניי. הוא נעצר מול אותה דלת החדר שבו שהיתי לפניי ואני פתחתי אותה ולאחר מכן טרקתי בחוזקה מאחוריי טרביס. סובבתי את המנעול ונאנחתי בייאוש, לא יודע מה לעשות, מה לחשוב, למי להאמין האם המשפחה של טיילור באמת עשתה את זה? או שאולי אבא שלי הוא זה שאני צריך להתרחק ממנו? מי מבינהם האכיל אותי שקרים? למה הכל חייב להיות כל כך מסובך?
YOU ARE READING
Mr.black
Romance"קוראים לי טיילור בלאק." אמר ולפתע ליטף את פניי ואז סטר להם. "אתה, תקרא לי דאדי." איך לילה אחד של שתיית יתר גורם לנואה למצוא את עצמו במיטה של ראש העולם התחתון. *אזהרה -הסיפור מכיל תכניים מינים* *סיפור שבהתחלה כתבתי בחשבון אחר ואז העלתי לפה* אזהרות כ...
