העיניים שלי שרפו, כאילו הלב שלי לא יכל להחזיק את זה יותר, הנער הזה נכנס לי ללב והוא לא עומד לצאת בקרוב, הוא שינה את החיים שלי, הוא מצא את הטוב שלי שחשבתי שמעולם לא היה קיים
הוא נתן לי סיבה לחזור הבייתה כל יום, לחזור אליו, אני אובססיבי לנער הזה, אני מכור ורכושני כלפיו, אני אוהב אותו יותר מהכל, אוהב כשהוא ישן בחיקי, כשהוא מחבק אותי ומתחבא בתוך צווארי, על איך שהוא מסמיק מדבריי הגסים כאשר אני אומר לו מה אני רוצה לעשות לגוף הממכר שלו
הוא כל כך תמים וטהור, הנער הטהור שלי, החיוך שלו היה כמו סמים לגופי, הייתי מכור אליו כשחייך עם שתיי עיניו הכחולות שהיו כמו שניי יהלומים גדולים
הוא שלי, הוא כל עולמי, וברגע שראיתי אותה ככה, מדמם על הרצפה, הרגשתי כאילו עולמי חורב עליי, כאילו לא נותר לי בשביל מה לחיות יותר, בשביל מי לחיות יותר.
"אתה תהיה בסדר, אתה תהיה בסדר נסיכה שלי, אתה לא הולך, אתה לא עוזב אותי, אני לא אתן לך ללכת" לחשתי לצווארו ונשקתי לו, מחזיק אותו כמו כלי יקר ושביר, מנענע אותו כמו תינוק שמרדימים אותו.
דלת החדר נפתחה בבת אחת והרופא נכנס במהירות, מורה לי להשכיב את נואה על המיטה הלבנה
הבטתי בו, על איך שחיבר אליו את המכשירים, הוא בדק את ראשו, את הצלעות שלו, בשביל מה בדק את הצלעות שלו?
שנאתי את זה שנגע בגופו של הנסיכה שלי, אבל ידעתי שאין לו שום כוונה רעה והוא חייב לעשות את זה.
"הצלעות שלו שבורות, מתי חשבת לטפל בזה?!?!" הוא קרא בעודו מביט בי במבט לא מאמין, אך אני הייתי המום בדיוק כמוהו, אני לא ידעתי על זה, אני לא ידעתי שהמצב של הגוף שלו עד כדי כך חמור
עד כמה טיפש יכולתי להיות??!?!
"א-אני אני לא ידעתי, אני לא ידעתי" נשכתי את שפתי ומשכתי בשיערי
"לעזאזל.." סיננתי מבין שפתיי בכעס כלפיי עצמי
הרופא הורה לי לצאת מהחדר בזמן שהוא מטפל בו,
"אני אקרא לך כשהמצב ישתפר" הוא אמר אך אני לא רציתי לצאת מהחדר, מצד שני לא הייתה לי כל כך ברירה.
שנאתי את עצמי, שנאתי את עצמי כל כך, בגללי זה קרה, בגללי הכל קרה
רציתי להעניש את עצמי על מה שקרה לו, זה לא מגיע לו, זה לא מגיע לו לעזאזל, לא מגיע לו לסבול, לא מגיע לטיפה אחת מזוינת לרדת על פניו.
נעמדתי מחוץ לדלת החדר, מקלל את עצמי שוב ושוב, על כמה אדיוט הייתי, על זה שלא בדקתי אותו ישר כשהגיע, מי יודע עוד כמה דברים כואבים לו בגוף והוא לא סיפר לי? למה לעזאזל הוא לא סיפר לי??
נשכתי את שפתי התחתונה כל כך חזק עד שהחלה לדמם מעט, הלב שלי כאב יותר מכל כאב פיזי שאפשר אי פעם להרגיש, לא יכולתי לסבול את זה, תחושת האשמה הרגה אותי מבפנים והייתי חייב להעביר את זה.
YOU ARE READING
Mr.black
Romance"קוראים לי טיילור בלאק." אמר ולפתע ליטף את פניי ואז סטר להם. "אתה, תקרא לי דאדי." איך לילה אחד של שתיית יתר גורם לנואה למצוא את עצמו במיטה של ראש העולם התחתון. *אזהרה -הסיפור מכיל תכניים מינים* *סיפור שבהתחלה כתבתי בחשבון אחר ואז העלתי לפה* אזהרות כ...
