לואי נקש על השולחן עם העט שלו בלחץ, מכירים את התחושה הזאת שעוד דקה נגמר השיעור אבל הדקה הזאת מרגישה כמו פאקינג נצח?
טוב זה מה שלואי הרגיש.
השעון טיקטק והדם של לואי בער בוורידיו,מתי הסיוט הזה נגמר?
קו המחשבה שלו היה מעורפל והוא לא הצליח לחשוב,זה משחק חשוב היום,הוא צריך לסיים עם השיעור המזויין וללכת לאימון כבר.
הנה הוא הגיע סוף סוף, הצלצול, לואי קם מהכיסא שלו וטס לכיוון המגרש, שם השחקנים התאספו, הארי עדיין היה צריך להיות נער המים שלהם מהריתוק שהוא קיבל אז הוא עמד גם כן במגרש ליד המעודדות.
לואי רץ להחליף למדי הכדורגל שלו בזמן ששאר השחקנים התחממו והלב שלו פעם בחוזקה,הוא לא יכול לבזבז עוד זמן.
"טוב היום זה המשחק הכנה, הוא אולי רק משחק הכנה של כבוד אבל הוא חשוב.
אנחנו רוצים לנצח בו נכון?" המאמן אמר והשחקנים הנהנו בשפתיים חשוקות.
"יופי,אז כמה הודעות, קודם כל, טומלינסון!" המאמן קרא לו ולואי הפנה אל המאמן את מבטו
"אני סומך עליך לשמור על המורל של הקבוצה, בכל זאת אתה הקפטן ומורל הוא דבר חשוב."
לואי הנהן לדברי המאמן וזאין תפך על שכמו.
"אני סומך על כולכם שבאימון היום תרגישו שאתם על המגרש עצמו. תנו כל הנשמה.
אגב, הארי אתה משוחרר ילד." המאמן אמר והארי קם ממושבו הקבוע וניגש אל המאמן בזמן שהשחקנים התחילו לרוץ הלוך ושוב במגרש.
"למה שיחררת אותי היום?נשארו לי עוד יומיים לריתוק." הארי שאל והמאמן חייך וענה "יש משחק חשוב היום, לא רוצה שיהיו עונשים בסביבה וגם אתה ילד טוב הארי לא נראלי שהריתוק הזה היה נחוץ מלכתחילה." הארי חייך אל המאמן והתחיל ללכת אל מחוץ למגרש אבל לוטי עצרה אותו, היא קירבה אותו אליה ולחשה משהו באזנו, הארי הנהן לכיוונה והמשיך לצעוד.
*****
עברו מספר שעות וזהו זה, זה היה הרגע המשחק עמד להתחיל תוך דקות ספורות.
לואי,זאין ושאר השחקנים עמדו על צד אחד של המגרש בזמן שהקבוצה השנייה עמדה על הצד השני, אלינור וקבוצת המעודדות שלה,כולל לוטי עמדו בקצה המגרש והתמתחו להן בזמן שבקהל היה אפשר לראות את ליאם, נייל, עשרות תלמידים והורים מתיישבים במקומותיהם וכך גם אבא של לואי שישב במקומו נרגש לראות את בנו משחק.
לואי תפס בזווית עינו את אביו בקהל
וחייך לעברו וקיבל חיוך בחזרה.
לואי לא רצה להראות לאבא שלו כמה לחוץ הוא היה, אולי זה לא היה המשחק הכי חשוב של העונה אבל כל משחק הוא חשוב.
הוא לא יכול להפסיד, המחשבה על להפסיד גומרת אותו מבפנים וכן,הוא אולי לא הבן אדם הכי חיובי ואולי גם לא הכי מציאותי אבל זה מי שהוא.
ליאם ונייל ירדו ממושביהם והלכו לכיוונה של לוטי שהסתכלה עליהם בחיוך
"מרגישה מוכנה?" ליאם שאל את לוטי שסידרה את בגדי המעודדת שלה והנהנה "אני תמיד מוכנה" היא אמרה בחיוך.
"הארי לא בא?"נייל שאל במבט מבולבל ולוטי נאנחה וענתה "הוא הלך אחרי האימון,הוא לא יבוא."
ליאם ונייל הביטו בשעון הגדול שהיה בקצה המגרש והבינו שהמשחק עומד להתחיל, הם איחלו ללוטי בהצלחה ותפסו את מקומתיהם בחזרה.
השופט שרק והמשחק התחיל, זאת הייתה שעת ערב והשמיים היו חשוכים מותירים לפנסים להאיר את המגרש באור בוהר וחזק.
השחקנים התחילו לרוץ ולרדוף אחרי הכדור, הוא היה אצל זאין וזאין היה מדהים בלגונן על הכדור, הוא שמר עליו בצורה עוצרת נשימה כמעט עד לסוף המגרש ושהוא בא לבעוט אותו ללואי שהיה חופשי ומוכן להבקיע שחקן מהקבוצה השנייה הזדחל תחתיו,לוקח את הכדור ומתחיל לרוץ לעבר צידו השני של המגרש.
קריאות חזקות הושמעו מהקהל שהיה מפוצל לשניים,כל חלק מעודד קבוצה אחרת.
אותו השחקן שלקח לזאין את הכדור התמסר בצורה מושלמת עם אחד מחבריו לקבוצה עד לשער ובמחצית השנייה הכדור עבר את השוער ונכנס לתוך השער.
לואי הביט בסיטואציה ודמו החל לבעור מתוך גופו המיוזע,פאק, הוא חייב לעשות משהו, הוא לא האמין שהכניסו להם.
עבר עוד זמן מהמשחק והגיע הזמן למחצית,למזלם לואי הבקיע גול מה שהוביל אותם לתיקו של 1:1.
השחקנים ישבו על הספסלים ונרגעו בניסיון להסדיר את נשימתם וליבם המשיך לפעום בחזה.
לואי ישב על אחד הספסל ולקח בקבוק מים שהיה מונח לצידו ולגם ממנו, הגוף שלו היה טרוד ומיוזע,הוא היה עייף אבל הארגיה שלו לא אזלה, הוא היה מוכן להמשיך.
המשרוקית נשמעה והשחקנים התרוממו ממושבם ומיהרו למקומותיהם על המגרש, השמיים התמלאו בעננים שהורו שגשם עומד להגיע הרוח נשבה בקרירות על פניהם של השחקנים ולחץ נבנה ללואי בבית החזה.
זה היה הרגע שבו הם התחילו לרוץ, הכדור היה אצל הקבוצה שלהם והם התחילו לרוץ לכיוון השער של הקבוצה היריבה.
מבחינת הרבה אנשים הרעיון של כדורגל היה די מוזר.
גופות מיוזעות של בני נוער מותשים מתרוצצים על מגרש ובו שני שערים במטרה להשיג כדור מהקבוצה היריבה ולהכניס אותו לשער שלהם.
וזה באמת מה שזה היה, אבל זה גם יותר מזה, המשחקים האלה פיתחו אדרנלין מטורף בקרב השחקנים הצעירים וזה נתן להם כוח להמשיך במשחק עד שהשריקה הסופית נשרקת וגורלם,או יותר נכון גורלו של המשחק נחרץ.
עם כל זה וגם אם מפסידים,לשחקנים יש תושיה,הם לא מוותרים אחרי הפסד אחד, הם ממשיכים.
כי אז הניצחון בסוף,הוא מתוק יותר וכל העבודה הקשה מתממשת לתחושה של עליונות והדינימיקה שנרקמת בין השחקנים היא מדהימה.
YOU ARE READING
Not what you think(L.S)
Fanfiction-גמור- הארי ולוטי חברים טובים וכולם חושבים שהם יוצאים. מה קורה שהארי מגלה שהוא בעצם מאוהב בלואי, האח ההומופוב של לוטי? ומה קורה שלואי מבין שאולי הוא לא שונא את הארי עד כדי כך? *פעולות מיניות* *בןxבן* *הטרדה מינית* * זה משתפר לאט לאט *
