פרק 60!

1.6K 133 106
                                    

"אתה יודע שאתה תיהיה חייב להחזיר את זה,נכון?" הארי שאל בזמן שנייל אחז בשלט הסוני שניק השאיל לו,עיניים מפוקסות על המסך מולו וליאם יושב לידו גם כן עם שלט ביד ומבט מתאמץ משולב בריכוז היה מרוח על פניהם של השניים.
"אבל נקשרתי אליו." נייל ייבב,עיניו עדיין יורדות מהמסך בזמן שהוא שמע את הארי מצחקק מאחוריו "אתה עדיין הולך להחזיר לו את זה,ואני אשמח שתחזיר את זה,אתם משחקים מהבוקר,אתם מנדים אותי." את השורה האחרונה הוא אמר בדרמטיות מוגברת והניח יד על ליבו,מוחה דמעות לא קיימות מלחייו,נייל הניח את השלט והעיף גם את השלט שהיה בידיו של ליאם,מה שגרם למשחק להעצר באותו הרגע.
הוא פצח בצחוק מתגלגל והתקדם לכיוונו של הארי שישב על קצה המיטה בחדרו של ליאם. הוא חיבק אותו והעביר את ידיו על שיערו בחזקה,הצחוק עדיין לא פוסק "אתה רואה מה אתה עושה ליאם?הארי מרגיש מוחרם" .
הארי הנהן בראשו בעצב וליאם גלגל את עיניו למראיתם של השניים "לשניכם יש בעיות" הוא אמר והפריד בינהם,מתיישב גם כן על המיטה.
"אם כבר דיברנו על ניק,איפה הוא?" נייל שאל,מביט בהארי שנשען על הקיר מאחוריו.
"היו לו עניינים משפחתיים היום לטפל בהם,משהו כזה." הוא אמר בשיעמום ושיחק בקצה חולצתו "בגלל זה הוא לא יכל לבוא." הוא המשיך וראה את נייל מהנהן בהיסוס,כאילו יש לו משהו להגיד והוא לא בטוח אם זה הזמן המתאים להגיד את זה,הארי הביט בו בגבה מורמת "הכל בסדר?" הוא שאל את נייל שהנהן שוב והניח את ידיו על הברכיים שלו.
"הארי,אתה בטוח שטוב לך עם ניק במיליון אחוז?"
הארי שלח אליו מבט מבולבל,גבתו עדיין מורמת לכיוונו של נייל "מאיפה זה בא פתאום?" הוא שאל במיידית ונייל נענע בראשו "הוא פגע בך הרבה שהייתם ביחד,אתם רק שבועיים ביחד ואתה כבר לא נראה הכי שמח רוב הזמן,הוא פוגע בך?הוא עושה לך משהו?" נייל גמגם וקולו נשמע מהוסס אבל גם ישיר,היה אפשר לראות את הדאגה בעיניו מקילומטרים.
"נייל הוא השתנה,הוא ביקש סליחה והוא לא כזה יותר!אתמול שלבשתי חצאית שוב הוא לא העיר לי והוא מתייחס אליי טוב,אני צריך יותר מזה?" מסיבה מסויימת כל פעם שנייל או ליאם העלו את הנושא הזה בשבועיים האחרונים הארי נעשה מגונן ועצבני,משתדל להבהיר את הנקודה שלו מההתחלה,הוא לא רצה לדבר על זה,הוא בסדר עכשיו והוא יודע מה הוא עושה,הוא מספיק חכם כדי לדעת מה טוב בשבילו והוא העריך את העובדה שהם דואגים לו אבל העובדה שהנושא הזה היה עולה יותר ויותר פעמים ביום כל יום שעבר שיגעה את הארי,הוא באמת לא רצה לדבר על זה יותר.
"אולי הוא לא העיר אבל הוא כן דפק לך מבט נגעל כזה,לא שמת לב?" ליאם נכנס לשיחה,גורם להארי להפנות את מבטו אליו,הוא נענע בראשו. "אם הוא לא אוהב את זה זה בסדר,הוא לא חייב לאהוב את מה שאני לובש,כל עוד הוא לא מעיר לי אני בסדר איתו."
והוא ידע שניק לא אוהב את זה,הוא שם לב למבטים הלא מרוצים שהוא שלח אליו,הוא לא טיפש, אבל זה בסדר,לא חייב להיות להם את אותו הטעם.
"הארי זה לא שהוא סתם לא אוהב חולצה מסויימת שלבשת,הוא נגעל מזה שאתה גבר ואתה אוהב דברים נשיים יותר,הוא הבהיר לך את זה כבר שהוא לא חושב שאתה מתנהג כמו גבר,מה שאומר שיש לו תמונה מעוותת מאד של גברים במוח שלו,הבן אדם הזה ממגודר מידי,קו המחשבה שלו נעול ומקובע,אתה באמת חושב שהוא טוב לך?"
הארי הוריד את ראשו ועיניו נפלו על הירך שלו,הוא שיחק באצבעותיו בחוסר וודאות,הבעה לא מובנת על פניו הנפולות
"אני מקבל אותו כמו שהוא,זה בסדר,לכולם יש את החסרונות שלהם ואני מקבל את שלו,כמו שהוא מקבל את שלי" הוא אמר,מנסה להשמע בטוח בדבריו למרות שהוא לא הרגיש בטוח בהם בשום צורה,הוא לא ראה איפה ההגיון במילים שיצאו לו מהפה ובפנים הוא יידע שהם צודקים אז למה הוא ממשיך להתווכח כל פעם מחדש?

Not what you think(L.S)Where stories live. Discover now