הארי שכב במיטה ובהה בתקרה,סוג של הרגל שהוא פיתח כבר מזמן ולא מצליח להיפתר ממנו,לא שהוא מנסה,הוא נכנס לעיתים קרובות לתוך המיטה שלו ומתכרבל לתוכה,סתם חושב לעצמו על הכל וכלום,חולם בהקיץ על דברים חסרי סיכוי בעיניו ומחייך לעצמו,מודה בכל הכוח שלו על האפשרות לדמיין דברים,יש שיקראו לו מנותק מהחיים או מנותק מהמציאות שהוא נמצא בה,לא שזה באמת עניין אותו.
אמא שלו נהגה לשאול אותו למה הוא הולך לישון כל כך הרבה,בכל הזדמנות פנויה סוגר על עצמו את החדר ועולה למיטה,מה שהיא לא ידעה זה שהוא לא היה ישן אז,המיטה הייתה כמו מקום מפלט בשבילו,כמו בערך תשעים אחוז מהאנשים ממוצעים?ככה הוא הניח לעצמו,אז הוא לא הבין למה זה היה לה כל כך מוזר משום מה.
אז זה מה שהוא עשה עכשיו,בבית של דודה של לואי,באחד החדרים לאורך המסדרון,מעביר את האצבעות שלו על הסדינים,בוהה בתקרה,החדר שקט ורק הרעש של המזגן מהדהד ברקע אבל כמו השקט שלפני הסערה זה די ברור שהוא לא יישאר שם לבד,הדלת לחדר נפתחה ודמות שהארי עוד לא זיהה עמדה בפתח.
הארי חייך חיוך רך שחשב שזה לואי אבל החיוך הפך לאנחה וגיחוך מוכר מילא את החדר בזמן שניק נכנס לתוך החדר,רחוק מהציפיות והרצונות של הארי באותו רגע.
"היי הארי" ניק אמר והתיישב על המיטה לצידו של הארי,גורם להארי לגלגל את העיניים שלו ולהסתובב על הצד שלו.
"ניק חשבתי שסיימנו אחד עם השני לא?" הוא שאל,חסר סבלנות ורצון להקשיב למה שיש לניק להגיד באותו רגע,או בכלל,הוא לא רצה לשמוע אותו.
"דרך טובה להתחיל שיחה" ניק מלמל "אתה לא רואה שאני מנסה לסיים אותה?" הארי נאנח וניק נשכב על הגב שלו,נאנח גם כן
"אז זה מאוחר להגיד סליחה?" הוא שאל והארי הרגיש שהוא יכול להיחנק באותו רגע על הכלום שמילא את הפה שלו.
"איך להגיד סליחה יעזור לך?" הוא שאל,הוא רצה לזרוק את ניק מהחדר בדיוק באותה השנייה,עד שהוא הרגיש שהוא במצב טוב עם עצמו וחשב שהוא לא יראה יותר את הבחור שלקח את מערכת היחסים שלהם כמשחק,הנה הוא שם,עושה בייביסיטר על אחות של החבר שלו,בצורה הכי קלישאתית ונדושה מה שהרגיש כמו עלילה של רומן גרוע והארי קיווה שהוא יוכל לצאת ממנו מהר ככל האפשר.
"אולי כדי להרגיש טוב יותר עם עצמי?" ניק שאל והארי גיחך "אני לא קונה את הבולשיט שלך ניק." והוא באמת לא קנה אותו,הבן אדם היה מלא בשקרים,זיוף של טון אכפתי ועיניים מתחננות לא יגרמו להארי להאמין לו,או לסלוח,כי נגמר לו מלסלוח שוב ושוב לאותו בן אדם,נשבר לו מהעובדה שהוא כל כך נאיבי ובאיזושהי צורה הוא הרגיש פטתי על זה,פטתי שהוא לא יכול לראות מה עומד מולו מתי שהוא צריך לעשות את זה,אבל הפעם הוא לא מתכוון ליפול למניפולציות של ניק,לא שהוא ידע מה יצא לו מלהגיד סליחה,ולא שהוא ידע מה הכוונות של ניק באותו הרגע אבל משהו הרגיש לו פשוט לא נכון.
"אני באמת מתכוון לזה!אתה יודע,לפעמים להשגיח על ילדים קטנים יותר מידי גורם לך להבין דברים"
"או שהם גורמים לך להתנהג כמו אחד כזה,כמו ילד קטן." הארי אמר,אפילו לא טורח להסתכל לכיוון של ניק.
"באמת הארי,אני יודע שאני הייתי חרא אבל אני מתחרט על זה,על הכל,באמת.
הייתי צריך להבין כבר אז שלשחק ברגשות של אנשים זה לא הכי בסדר,תן לי עוד הזדמנות."
ניק אמר,גם הוא לא מסתכל לכיוון של הארי,זווית המבט שלו מכוונת למטה על הירך שלו והוא נקש עליה בעצבנות.
"אני עם לואי אתה יודע,גם אם הייתי רוצה לתת לך הזדמנות זה לא אפשרי אז מה שאתה לא מנסה לעשות פה,תפסיק עם זה." הארי אמר,ניכר על הקול שלו שהוא רוצה לסיים עם השיחה הזאת וניק הבחין בזה וחייך אליו ברכות "אתה יודע,שהייתי פה עם אחותו גיליתי הרבה דברים עליו,אתה בטוח שאתה יודע עם מי אתה יוצא הארי?" הוא שאל והארי הרים את גבותיו "כן,אני יודע,והבן אדם האחרון שיכול לדעת עליו טוב יותר זה אתה." הוא אמר בדעתנות.
"אתה ידעת שדודה שלו העיפה אותו ואת אחותו כי הם היו 'בעייתיים מידי ודוגמא רעה לאחיות הקטנות שלהם' זה הדודה אמרה לפיזי,פיזי אמרה לי,היא עדיין אוהבת אותו משום מה." ניק גיחך
"לא,לא ידעתי את זה,אבל לפי מה שהבנתי הדודה הזאת משוגעת ניק,היא השאירה שתי ילדות בנות עשר באמצע הרחוב לבד." הארי אמר.
"אתה יודע אולי למה היא עשתה את זה?" ניק שאל,טון רטורי היה ניכר על הקול שלו,הארי תיעב את זה.
"כי היא לא בסדר בראש?"
"לא בדיוק" ניק גיחך והתרומם מהמיטה,מתהלך בחדר הלוך ושוב "יותר כמו,היא דיברה בטלפון עם אבא של איזה ילד שהלך מכות עם לואי בבית ספר עברה את הכביש ומכונית כמעט פגעה בה,בזמן שהיא אמרה לתאומות להישאר בצד השני כדי שהיא תוכל להניח את הדברים בצד השני ולקחת אותן,אבל הן ברחו משום מה." הוא אמר,ממשיך להסתובב בחדר ומתחיל להביא להארי סחרחורת "ומאיפה אתה יודע את זה?אפילו לואי לא יודע מה קורה עם דודה שלו,אז אתה?" הארי אמר וניק ציחקק "אז אני מבין שזה הזמן לספר לך שאבא שלי יוצא עם לארה,והיא מחבבת אותי קצת יותר מלואי כדי להתקשר אליי ולספר לי מה שלומה." הוא אמר והארי הרגיש את העיניים שלו נפערות באופן שהוא לא ידע שאפשרי
"מה?" הייתה המילה היחידה שהצליחה להשתחל מהשפתיים שלו למרות שהן היו פתוחות לרווחה,עם פה פעור והבעה מופתעת הוא הביט בניק שנראה כאילו ההפתעה במבטו של הארי זה הדבר הכי מצחיק שהוא יוכל לראות אי פעם.
"כן כן,אירוני לא?אבא שלי רוצה להציע לה נישואים באיזשהו שלב ואת האמת שאני שמח,אולי סוף סוף נוכל לראות את לואי בחליפה ולא בגופייה ושורט" ניק אמר.
"כל העניין של הזוגיות שלהם לא באמת מעניין אותי" הארי מיהר לשנות את הנושא כי המחשבה על לואי בחליפה עשתה לו דברים שלא אמורים לקרות לו,ואם ניק לא היה שם באותו רגע,הוא היה רץ אל לואי ונותן לו את כל מה שיש בו.
"אני רק מנסה להבין,מה אתה חושב שאתה יכול להגיד לי עכשיו שיפנה אותי נגדו?או יגרום לי לתת לך "הזדמנות שנייה" אם אנחנו כבר מדברים על זה,אז הוא הלך מכות עם מישהו,אני בטוח שהייתה סיבה לזה וזה לא משהו שיגרום לי להיפרד ממנו,צר לי לבשר לך ניק אבל אתה תצטרך למצוא משהו יותר חזק מזה." הארי אמר בנשימה אחת, מקווה שהוא הבהיר את עצמו לניק פשוט עמד מולו והמשיך לשחק באצבעות שלו.
"אוי הארי,חמוד שאתה מנסה להגן עליו בזמן שאתה לא יודע כלום על הדברים שהוא היה עושה,אבל אם אתה כל כך משוכנע שהחבר שלך מושלם,אז לך אליו,תסמוך עליו בעיניים עצומות,אנחנו עוד נראה לאן זה יוביל אותך,ואם אתה תוהה לאן,אז אליי,זה יוביל אותך אליי."
וכן כמו שהארי אמר,באותו רגע, זה באמת מרגיש כמו רומן גרוע.
**********
מלא זמן לא העלתי פרקקקקק מקווה שאני אמשיך לכתוב עכשיו בקצב קצת יותר טוב
בכל מקרה משעמם לי אז איך היה היום שלכם?
משהו לגביי הפרק הזה מרגיש לי לא בסדר משום מה אבל מקווה שתהנו ממנו❤
YOU ARE READING
Not what you think(L.S)
Fanfiction-גמור- הארי ולוטי חברים טובים וכולם חושבים שהם יוצאים. מה קורה שהארי מגלה שהוא בעצם מאוהב בלואי, האח ההומופוב של לוטי? ומה קורה שלואי מבין שאולי הוא לא שונא את הארי עד כדי כך? *פעולות מיניות* *בןxבן* *הטרדה מינית* * זה משתפר לאט לאט *
