"לואי אתה מוכן לעצור רגע?תדבר איתי,בבקשה?" הארי קרא אל לואי שהמשיך ללכת במורד המסדרון ולכיוון המכונית,הוא אפילו לא הלך לשם,הוא רץ,אנשים הסתכלו עליו מוזר והחליפו מבטים בינהם שהם ראו את שני הנערים הולכים במסדרון,אחד רודף אחרי השני עם הבעה מיואשת והשני פשוט הולך יותר מהר ככל שהזמן עובר.
הדרך אל המכונית הרגישה כמו נצח ולואי פלט אנחה ופתח את דלת הרכב באגרסיביות שהוא עצר לידו,הוא נכנס בלי להגיד מילה והארי נכנס ישר אחריו.
לואי לא היה נראה במצב רוח לדבר עכשיו,או ליצור כל סוג של תקשורת עם מישהו באותו רגע אז הארי שתק,הוא שיחק באצבעות שלו ושמר את העיניים שלו על הירך שלו בזמן שלואי התחיל לנהוג,מקלל שמישהו כמעט נתקע בו וממשיך לנסוע במהירות שהארי אפילו לא ידע שקיימת,כן,משהו קרה שם בחדר עם דודה שלו והארי כבר פחד לחשוב על מה קרה שם.
הנסיעה הייתה הרבה יותר קצרה ממה שהארי ציפה,לואי עצר את המכונית מחוץ לבית שלו ורץ לכיוון הבית וישר אל החדר שלו,בזמן שהארי יצא אחריו ונכנס אל הבית גם כן,כמה זוגות של עיניים הסתכלו על הארי,כאילו שואלות מה לעזאזל עובר על לואי אבל הארי רק יכל לשלוח מבט מבולבל חזרה,לגמרי חסר אונים לסיטואציה.
"יש לך מושג מה עובר עליו?" זאת הייתה לוטי שהתקרבה לעבר הארי שישב ובהה במסך של הטלפון שלו,פותח וסוגר אותו שוב ושוב בלי סוג של מטרה או סיבה באותו רגע.
"לא" הארי אמר בקצרה,אפילו לא מסתכל עליה רק ממשיך לפתוח ולסגור את הטלפון.
"אתה רוצה להגיד לי שאין לך מושג למה הוא כזה עצבני?" היא שאלה והארי פשוט הניד בראשו לשלילה "לא" הוא אמר והמשיך ללחוץ על כפתור הכיבוי של הטלפון.
"הארי אולי תתרכז רגע?" היא הפצירה בו ולקחה במהירות את הטלפון מהיד שלו,דוחפת אותו לכיס האחורי שלה.
"אני יכול אותו בחזרה?" הוא שאל ולוטי גלגלה את עיניה והתיישבה לידו "הארי" היא הניחה יד על הכתף שלו "מה לעזאזל עובר על אח שלי?"
"אני לא יודע לוטי,אין לי פאקינג מושג בפעם המיליון" הוא אמר בטון של יאוש והניח את הראש על השולחן "הוא נכנס לחדר של דודה שלו לכמה דקות ושהוא יצא משם הוא היה עצבני,ממש עצבני,ניסיתי לשאול אותו מה קרה אבל הוא לא ענה לי,זה מה שאני יודע."
"הייתי צריכה להבין שלארה אמרה לו משהו שגרם לו לכעוס,הוא באמת לא יכול להתמודד איתה." לוטי מלמלה וקמה מהשולחן,ניגשת לכיוון הספה ונשכבת עליה משאירה את הארי ליד השולחן לבד,הוא הסתכל מסביבו וראה שהתאומות ישבו גם כן מול הטלוויזיה בזמן שנייל וליאם פשוט ישנו בחדר של לוטי למעלה. הארי שיער שגם לואי עכשיו בחדר שלו לבד,חושב לעצמו על החרא שעובר עליו והארי רק קיווה שהוא יוכל לדעת מה זה,הוא שנא לראות את לואי במצב רוח רע,רק מלראות הבעה אחרת משמחה על פניו של לואי היום של הארי יכל להפוך מיום טוב ליום רע,והארי רק קיווה שהוא יוכל לשפר את המצב רוח שלו,אפילו בקצת.
בלי לחשוב יותר מידי הוא קם מהכיסא שהוא ישב עליו,רעש חריקה צורם נשמע מהכיסא אבל זה לא ממש הפריע לו באותו רגע,הוא עלה במדרגות והלך לכיוון החדר של לואי שעמד בסוף של המסדרון.
שהוא הגיע אל הדלת הוא דפק עליה חרישית,כמעט הוא בעצמו לא הצליח לשמוע את הדפיקות השקטות,אז הוא דפק שוב,קצת חזק יותר ושמע אנחה מצידה השני של הדלת
"לא עכשיו." הוא שמע קול מהחדר,הקול של לואי.
"לואי?הכל בסדר?" הארי שאל,עדיין לא פותח את הדלת "לא עכשיו." הוא שמע שוב רק שהפעם בקול יותר תקיף,כדאי לו פשוט להיכנס?או שאולי הוא ייתן ללואי קצת זמן להרגע?
הוא החליט ללכת על האפשרות השנייה והתיישב מחוץ לדלת שלו,זה לא שיש לו משהו יותר טוב לעשות או מקום אחר ללכת אליו,גם ככה המחשבות שלו היו במקום אחר,רק מנסה להבין מה דודה שלו יכלה להגיד כדי לגרום ללואי להוציא כזאת תגובה ממנו,ובנוסף לזאת,הוא לא הבין למה היא קראה ללואי,היא לא שונאת אותו או משהו?למה היא ציפתה שהוא יעשה בשבילה משהו עם איך שהיא מתייחסת אליו,אולי בגלל שלואי פשוט טוב מידי בשביל להיות אמיתי.
לא עבר הרבה זמן והארי כבר נרדם שם על הרצפה מחוץ לחדר של לואי,מה שהעיר אותו הייתה תחושה של משהו מכה וסוגר עליו,זאת הייתה הדלת של לואי.
הוא פתח אותה וברגע שהוא שמע את אנחת הכאב של הארי מיד סגר אותה והביט בו,הבעה מבולבלת על הפנים של שניהם,הארי היה מבולבל כי הוא הרגע התעורר ודלת העירה אותו ולואי די מאותה סיבה,הוא טרק על הארי את הדלת איכשהו.
"מה אתה עושה על הרצפה?"לואי שאל,הטון שלו היה קריר,לא חם כמו שהארי קיווה שהוא יהיה "רציתי לראות אם אתה בסדר,נרדמתי" הארי מלמל ולואי פשוט התקדם בצעדים קטנים לכיוון המדרגות "טוב אני בסדר,אתה מוזמן לקום עכשיו." הוא אמר,זה היה נשמע מזלזל,כאילו לואי ירק את המילים האלה בלי טיפת רכות והארי לא יכל לעצור את עצמו באותו רגע,הוא קם ממקומו על הרצפה ואחז ללואי ביד לפני שהוא ירד במדרגות "אתה רוצה להגיד לי מה קרה?" הוא שאל בחיוך קטן מנסה להיות הכי רך שאפשר, מקווה שלואי ייפתח אליו.
"לא" זאת הייתה תשובה קצרה,ומיד אחרי שהוא ענה אותה הוא המשיך ללכת לכיוון המדרגות,לא שהארי התכוון לתת לו ללכת.
"לו?בבקשה?" הוא כמעט התחנן ולואי הביט בו,בוחן אותו מלמטה למעלה ומשחרר את היד שלו באגרסיביות מהאחיזה של הארי
"הארי תעשה לי טובה ואל תזיין לי את השכל עכשיו,אמרתי לא,לא רוצה להגיד לך מה עובר עליי כי אני יודע מה אתה תגיד,אתה לא הולך להפתיע אותי בשום צורה,או תגרום לזה להרגיש יותר טוב כי אתה הפאקינג בעיה." לואי אמר,יותר כמו צעק והארי הביט בו בבלבול מוחלט "אני הבעיה?איך אני הבעיה?" הוא שאל,הוא לא הבין איך לואי יכל להאשים אותו במצב הרוח המצוברח שלו בזמן שחמש דקות לפני שהוא נכנס אליו הוא נישק אותו בדרך הכי עדינה ואוהבת שיש.
"זה אתה,זה פאקינג אתה,אתה החזרת לי את זה." הוא אמר,הוא היה נראה כאילו הוא עומד להתעלף,היה אפשר לשמוע את פעימות הלב שלו עוד מאיפה שהארי עמד,הוא הלך אחורה וקדימה בלי להפסיק ממשיך למלמל משפטים כמו 'אני לא מאמין שחזרתי לזה' 'איך זה קרה לעזאזל?'
הארי קיווה שהוא יוכל לקבור את עצמו,לואי היה נראה עצבני מולו ולחוץ מה החזרתי לו? הוא חשב לעצמו ומצא את עצמו מוציא את זה מהפה באותו רגע "מה החזרתי לך?" הוא שאל ולואי הסתכל עליו,ישר לתוך העיניים.
"רוצה לשמוע סיפור הארי?" לואי שאל והארי הרים את גבותיו אבל הנהן בכל זאת
"שהייתי בן 13 לאמא שלי הייתה מחלה סופנית,סרטן בשם היותר ידוע,שחבר שלי בא ללמוד איתי למבחן זיינתי אותו על הספה,נחמד לא?" לואי שאל בחיוך סרקסטי ועיניו של הארי נפערו והוא המשיך להביט בלואי שהתקרב אליו,יותר ויותר.
"טוב זה לא העניין של הסיפור,העניין שלו זה שאמא שלי ודודה שלי נכנסו באמצע ואמא שלי,שהייתה דתייה, קיבלה התקף לב ומתה."
הארי הרגיש שהסיפור הזה לא הולך להיות משהו טוב מההתחלה,והוא צדק, אבל כמה שהוא ניסה לחבר את הנקודות לאיך שזה קשור אליו,הוא לא הצליח.
"חייתי עם כל כך הרבה רגשות אשם מאז,כל יום דודה שלי הזכירה לי שאני זה שהרגתי את אמא שלי,אני והסטייה המפגרת שלי,אני פאקינג רצחתי את אמא שלי הארי,זה מה שהתאומות רצו להגיד לך." לואי התנשף,נשיפה אחת ארוכה והארי לא יכל לעשות שום דבר אחר חוץ מלהסתכל עליו,מנסה ליצור משפטים,משהו שהוא יכול להגיד בסיטואציה הזאת והוא פשוט לא מצא.
"לואי" הוא לחש והתקרב אליו "תיהיה הגיוני,היה לה סרטן,אתה לא הרגת אותה אל תפיל את זה על עצמך."
לואי בפעם הראשונה בשעות האחרונות צחק,צחוק אמיתי והסתכל על הארי "אמרתי לך שלא משנה מה שתגיד זה לא יפתיע אותי ותאמין לי שהבעיה שלי זה כבר מזמן לא זה."
"אז מה כן הבעיה שלך?" הארי שאל והביט בלואי בחזרה
"הבעיה שלי היא אתה הארי,אתה הבעיה המזדיינת שלי."
אני הבעיה שלו?הארי חשב לעצמו,הוא לא הבין, למה שלואי יגיד את זה? המתח באוויר היה כל כך דק והארי רצה לברוח משם,כמה שהוא רצה את זה באותו רגע.
"אני לא מבין." הוא אמר ולואי גיחך מול פניו והעביר את היד שלו ללחי של הארי וליטף אותה "אתה לא מבין?אז בוא אני אסביר לך,מה שזה לא היה שעשיתי שם על הספה הרג את אמא שלי,היא הייתה מתה בכל מקרה אבל זה מה שנתן את הדחיפה הסופית ואני?אני עבדתי כל כך קשה להתרחק מבנים מאז,כל כך קשה לדחוף את זה בפנים וחשבתי שזה נעלם,הייתה לי חברה הארי,הייתי מתמזמז עם בנות אבל כל זה היה כלום עד שהגעת,אתה החזרת את זה,פאק."
הארי היה משקר אם הוא היה אומר שהוא לא רצה לשבור ללואי אבן על הפרצוף באותו רגע.
באיזשהו מקום כאב לו על לואי בכל זאת,הוא היה נראה כל כך מבולבל וכועס,הוא הרגיש שהעולם שלו קורס עליו והארי ידע את זה.
"לואי את יודע שאתה לא יכול להגיד את זה,אתה לא יכול להגיד שאני החזרתי אותך להיות גיי או שיט בסגנון הזה,זה מה שאתה וזה בסדר,זה לא עושה אותך בן אדם רע,ובטח שלא רוצח,בסדר?"
לואי גיחך וגלגל את עיניו "קל לך להגיד" הוא אמר "זה היה כל כך קל בשבילך,אני ניסיתי כל כך קשה להתכחש לזה,כל כך קשה ואז באת אליי עם התלתלים האלה שלך והגומות האלה,לא יכולת פשוט להמשיך לשנוא אותי?" הוא שאל והארי הניד בראשו "זה דבילי לואי,אתה יודע שלא."
"אני רוצה שתשנא אותי הארי." הוא אמר והארי הרגיש את הפה שלו נפער,הוא התחיל להניד בו שוב ושוב "אתה יודע שאני לא יכול לעשות את זה לואי,אתה מבקש דברים דבילים ואתה מתנהג כמו דביל,תפסיק עם זה,שנינו לא רוצים שאני אשנא אותך."
הלב שלו דפק חזק,הוא קיווה שלואי יחזור לשפיות שלו בקרוב,הכי מהר שאפשר כי הוא לא יכל לעמוד בזה.
"הארי אני רוצה שתשנא אותי,אתה לא מבין שאתה כמו סם בשבילי הא? לא משנה כמה אני אנסה להיגמל ממך אני לא אצליח,אלא אם כן לא תיהיה בהישג יד,אז בבקשה,בבקשה תשנא אותי." לואי כבר כמעט התחנן,הארי ראה יאוש בעיניים שלו,כל כך הרבה ממנו והוא רק רצה לקחת הכל ולתת לו חיבוק,הוא רצה שלואי יחייך,הוא היה נותן הכל בשביל הזה.
"אלוהים לואי,למה אתה רוצה שאני אעשה את זה?תיהיה הגיוני." הארי אמר כמעט צועק,הוא הרגיש דמעות מזדחלות לו לעיניים,הוא לא אהב את מה שקרה שם,בשום צורה.
"זה כל כל קשה לך להבין שאני פאקינג מאוהב בך?" לואי ניסה לצעוק את זה אבל זה יצא כמו לחישה והארי הרגיש את הלב שלו רץ יותר ויותר מהר. מאוהב?
"אתה מה?" הארי שאל בשקט ולואי ניתק קשר עין
"אני לא עושה את זה יותר עכשיו." הוא ירד במדרגות ונעלם מהשדה ראייה של הארי.
********
אוקיי אבל מה קרה פה בעצם?😀הפרק הזה עושה לי רע ואני די שונאת את עצמי כרגע על מה שהולך שם,עדיין מנסה למצוא הגיון לכל הסיפור.
בכל מקרה מקווה שתהנו מהפרק❤
YOU ARE READING
Not what you think(L.S)
Fanfiction-גמור- הארי ולוטי חברים טובים וכולם חושבים שהם יוצאים. מה קורה שהארי מגלה שהוא בעצם מאוהב בלואי, האח ההומופוב של לוטי? ומה קורה שלואי מבין שאולי הוא לא שונא את הארי עד כדי כך? *פעולות מיניות* *בןxבן* *הטרדה מינית* * זה משתפר לאט לאט *
