Not what you think(L.S)

אפילוג!

*שישה חודשים לאחר מכן*

------------

"לואי בוא כבר אנחנו נאחר לחופה!" הארי צעק והתפרץ לתוך חדרו של לואי רק כדי למצוא אותו שם גרביים בפנים רגועות,השיער שלו מסודר בצורה מושלמת,רק כי הארי התעקש להתעסק איתו,והחליפה מונחת על גופו,הארי נעמד מול המראה וסידר קצת את שרוול החליפה שלו.
"לואי!" הוא צעק שוב "ידעתי שהיינו אמורים לצאת שלוטי ונייל יצאו,אבא שלך בטח כבר מקלל אותנו!"
לואי גיחך לאחר ששני הנעליים כבר היו על רגליו,מתרומם מהמיטה ומתקרב להארי,מחבק אותו מאחור ומניח נשיקה על צווארו. "תרגע נסיכה,אתה לחוץ קצת יותר מידי" הוא אמר והמשיך לנשק את צווארו,הארי נאנח בייאוש לתוך המגע שלו "זה לא הזמן עכשיו לואי" הוא אמר ולואי חייך לתוך עורו של הארי,מניח שם עוד נשיקה אחת קטנה בזמן שהוא אוחז בידו של הארי.
"אני מוכן" הוא אמר בנחת והארי הסתובב כך שפניהם היו אחד מול השני "אז קדימה,בוא נלך לפני שנפספס הכל."

אלה היו כבר שישה חודשים אחרי הארוחה עם אביו של לואי,כבר אמצע אוגוסט. הארי ולואי התארגנו לחתונה של לארה וג'יימס בזמן שכולם עוד היו בבית,מתיו,נייל,לוטי,פיזי,פיבי ודייזי.
כולם היו מאורגנים כמו שצריך,לואי והארי בחליפות שג'יימס קנה להם אחרי שהרגיש רע על מה שלארה וניק העבירו אותם,הוא קיווה שזאת תיהיה סוג של מתנת פיוס יותר בין לואי ולארה אבל זה לא עבד במיוחד,למרות שלואי היה מוכן להעמיד פנים שהוא לא מתעב אותה לחלוטין ליד ג'יימס,לפחות זה הגיע לו.

כרגע אביו של לואי חזר לארץ והפעם לגמריי,מאז ההודעה בארוחה הוא נשאר ממש עד הרגע הזה,אחרי ההבטחה שהוא יישאר איתם עכשיו שהוא יכול לעבוד באותה עבודה שבה עבד באמסטרדם רק במדינה בה ילדיו גרים.
אז פיזי,פיבי ודייזי עזבו את ביתה של לארה ועברו לבית של לוטי ולואי במשרה מלאה,ביחד עם אביהן ולארה לא יכלה להיות מאושרת יותר עכשיו שהיא חופשייה מכל אחריות,אבל זה לא שגם היא הולכת לגור בבית שלה עכשיו,היא עוברת לביתם של ניק וג'יימס,ארוסה,ישר אחרי החתונה,טוב לפחות אחרי ירח הדבש שמחכה להם.
ובזמן שלארה הייתה עסוקה בתכנונים לחתונה ומתיו היה עסוק בלהבין לאיך להפוך לאבא עמיד שוב,לואי היה עסוק בלהיות החבר הכי טוב שהוא יכול להיות.
מאז אותו לילה של ארוחת ערב הוא דאג שהוא יהיה הגרסה הטובה ביותר של עצמו בשביל הארי,ועכשיו שהוא סיים לימודים גם היה לו זמן בשביל זה. הארי כבר היה בחופש עד סוף אוגוסט עד שיצטרך להתחיל שנה חדשה בבית הספר אבל לואי היה לגמריי חופשי ממחוייבות,לפחות מחוייבות לימודית.
אלה היו ששת החודשים היותר שמחים שהיו ללואי בחיים,אבא שלו קיבל לחלוטין את הארי והמשפחה שלו חזרה לעצמה,ולמרות שאמא שלו לא יכולה לחזור היא תמיד נמצאת שם בצורה כלשהי,הוא יכול להרגיש אותה.

לואי והארי כבר נכנסו למכונית,לואי במושב של הנהג והארי לידו. הארי פתח את המראה שנמצאת מעל המושב שלו,מסדר את השיער שלו עם אצבעותיו בתסכול,נאנח  "אני לא מאמין שדווקא היום השיער שלי לא מסתדר! למה הוא אף פעם לא נראה טוב שאני צריך אותו ואז שאני יושב בבית הוא כן מסתדר איכשהו?"
השיער של הארי כבר הספיק להתארך מעט בחודשים האלה,כמעט מגיע לכתפיים שלו.
לואי לקח את ידו שישבה על ירכו ונישק את פרקי היד שלו בעדינות "אתה נראה מצויין הארי,השיער שלך מסודר לגמריי." הוא אמר,שפתיו עדיין על ידו של הארי,הארי גלגל את עיניו "אתה אפילו לא הסתכלת עליי לואי" הוא אמר והניח את ראשו על המושב,גורם ללואי לגחך "ואני עדיין יודע שאתה נראה מדהים,ויותר טוב מכל מי שתראה שם" הוא אמר בנחת והמשיך לנשק את היד של הארי עד שהיה צריך לעזוב אותה שהם הגיעו לרמזור,ובהזמנות הראשונה הוא לקח אותה חזרה אליו.
"אתה מגזים,ואני עדיין לא מאמין שאדון גרימשואו קנה לשנינו חליפות,תראה אותך אתה נראה מדהים ואתה אפילו לא מתאמץ" הארי אמר ושפתו התחתונה בלטה מעט החוצה,מבטו מתוסכל
"לא מתאמץ?הארי אתה עבדת לי שלוש שעות על השיער! אני מרגיש כאילו אני לובש פאה!" לואי התעקש,גורם להארי לצחקק מעט ולהרגע לנשיקות שלואי פיזר על היד שלו.
"וגם אם לא הייתי עושה את זה אתה היית נראה טוב" הוא אמר בחיוך ולואי גלגל את עיניו בחיבה בזמן שהארי התקרב אליו ונשק על לחיו "אני אוהב אותך" הוא לחש בחיוך ולואי נישק את ידו שוב בכל מקום שאפשר לחשוב עליו,הוא כבר הכיר את כף היד של הארי יותר טוב ממש שהוא הכיר את של עצמו.
"ואני אוהב אותך" הוא אמר בחזרה ושניהם נפלו לשתיקה למשך שאר הנסיעה,והשתיקות הנוחות האלה עם לואי,היו השתיקות היחידות שגרמו לו להרגיש שלווה.