פרק 48!

1.6K 144 80
                                    

הארי נכנס בסערה לתוך הבית דרך הדלת הראשית וטרק אותה אחריו,עולה בריצה במעלה המדרגות וטורק אחריו עוד דלת, משאיר את לוטי וניק שישבו בסלון עם פיות פעורים,מביטים במדרגות הריקות שלפני רגע רגליו של הארי דרכו עליהן,מנסים להבין מה קרה שם באותו רגע.

"מה יש לכולכם היום עם לטרוק דלתות?" היא צעקה ביאוש ועלתה במעלה המדרגות,מביטה לצדדיה כדי לזהות לאן הארי הלך,היא הלכה לתוך החדר של לואי והוא היה שם,מרים כמה דברים לתוך תיק קטן,דמעות בעיניים שלו ביחד עם הבעה כעוסה ומעט מיואשת.
"מה קרה?" היא שאלה בזמן שהיא צפתה בהארי שהמשיך להרים את הדברים שלו שהיו מפוזרים על הרצפה ותוחב אותם בכוח לאותו תיק קטן "לואי העיף אותי." הוא מלמל מבעד לדמעות שלו שעוד לא הפסיקו לזלוג,גבותיה של לוטי הורמו "העיף אותך?"
"טוב לא בדיוק העיף." הוא הגיב "יותר כמו הציע שאני אלך אחרי שאמרתי לו שאני לא יכול להיות עם ניק באותו הבית."
הבעה מופתעת נרקמה על פניה של לוטי והיא נופפה בידיה כלא מאמינה והתחילה להסתובב בחדר "לא הבנתי,תסביר מההתחלה."
הארי נאנח.
"אני אגיד לך בקצרה." הוא נשמע מהסס אבל לוטי הנהנה בלהט ולהארי לא היה שום סיכוי להתחמק מזה.
"אמרתי לו שאני לא מוכן להישאר עם ניק באותו בית ודי צעקנו אחד על השני אז...הוא אמר לי שאם כל כך מפריע לי שניק פה אז מה מונע ממני ללכת?" 
לוטי הביטה בו בתדהמה "את מבינה את זה?הוא מעדיף שניק יישאר פה ולא אני ואת האמת שזה היה ברור,למה שהוא ירצה להישאר עם האקס שלו באותו בית,ועוד עם האקס שהחזיר לו את מחלת הלהט"ב הארורה." הוא אמר בגיחוך מזלזל את החלק האחרון ונענע בראשו,כאילו לא מאמין שלואי יכול להגיד דבר כזה שטותי.
"זה מה שהוא אמר?ש'החזרת לו את זה'?" היא חיקתה והארי הנהן בראשו והכניס עוד אחת מהחולצות שלו באגרסיביות לתוך התיק שכמעט נקרע מהעומס שהיה עליו.
"קרה כל כך הרבה לוטס" הוא נאנח באכזבה "רגע אחד הוא מנשק אותי ואחרי שיחה אחת עם דודה שלו הכל מתהפך והוא מחליט שהוא לא רוצה להיות הומו יותר,כאילו הספיק לו,הוא מסביר לי שזה בגלל אמא שלו אבל זה קרה לפני שנים! וזאת לא אשמתו שזה קרה והכל היה כל כך בסדר בינינו,אפילו יותר מבסדר, עד שהוא החליט שהוא נפרד ממני,ועוד אמר לי שהוא אוהב אותי,ואחרי כמה שעות הוא כבר לא אוהב אותי ואומר לי שאלה שטויות,אני כל כך מבולבל ואני מרגיש שהראש שלי עומד להתפוצץ." הארי נשם נשימה ארוכה שהוא סיים לדבר,ונשען על הקיר,הוא הרגיש הקלה עצומה ברגע שהוא הוציא את כל המידע הזה שישב לו בראש ואכל אותו לאט לאט.
"חכה רגע" לואי אמרה,נראית המומה מכל הדברים שהארי אמר,כאילו מנסה לעכל את המידע ולסדר אותו בתוך הראש שלה.
"הוא אמר לך שהוא אוהב אותך?ואז אמר שלא?"
"כן" הוא ענה בייאוש ומעט השפלה,שלוטי זיהתה במיידי ומבטה התרכך למראיתו של הארי במצב שהוא היה בו.היא התקרבה אליו ועטפה אותו בחיבוק,היא שתקה,נותנת לו להוציא את הדמעות אחת אחרי השנייה ואוחזת בו חזק יותר כל רגע שעובר.
הוא אוחז בה בחזרה ובוכה לתוך הכתף שלה,כל כך הרבה רגשות הציפו אותו באותו רגע והוא היה חייב לפתוח את עצמו לגמרי בפני מישהו,ולוטי תמיד הייתה מקום המפלט הכי טוב שיש.
"אני כבר לא יודע מה לחשוב." הוא מלמל בקול חנוק ולוטי הנהנה,לוחשת "אני יודעת" לתוך השיער שלו וממשיכה לתת לו להתפרק.
"אני לא יודע אם הוא אוהב אותי,לא אוהב אותי,רוצה אותי,לא רוצה,הוא מבלבל אותי כל כך." כתף הבגד של לוטי כבר היה ספוג בדמעותיו של הארי שהוא המשיך בקול חנוק "ואחרי כל זה אני עדיין רוצה לנשק אותו,אני שונא את זה,אבל אני רוצה אותו בחזרה,בבקשה תביאי לי את לואי בחזרה." ואת החלק האחרון הוא לחש,הגוף שלו רועד והוא הרגיש את הצורך לישון פתאום,כמו תינוק שבכה שלא נתנו לו את המוצץ שלו ועכשיו התעייף מהבכי,הוא הרגיש חלש.
הוא התנתק מגופה של לוטי והתרומם מהמיטה,מתקרב לכיוון הדלת "תודה לוטס." הוא לחש בחצי חיוך ולוטי מיהרה לעצור אותו "לאן אתה הולך?" היא שאלה וחיוכו הקטן של הארי ירד "הבייתה" הוא התקרב לדלת שוב "אתה באמת הולך לתת לו להוציא אותך מפה?" היא שאלה בחוסר אמונה והארי משך בכתפיו "איזה עוד ברירה יש לי?"
לוטי נענע בראשה "תקשיב הוא אח שלי,אני אוהבת אותו,אבל אתה לא צריך ללכת בגללו או בגלל ניק,תישאר בשבילי,בשביל נייל וליאם,ובשבילך,הכי חשוב בשבילך." המילים שלה היו חדות וישירות למקום והארי הביט בה מבולבל "מה להסתכל עליו כל היום יעזור לי?" הוא מחה דמעה קטנה מהלחי שלו,הוא הרגיש שהוא בכה יותר מידי בזמן האחרון והוא לא אהב את זה,להישאר עם לואי מולו לא יעזור למצב שלו כרגע.
"זה יעזור לך להתגבר הארי." זה היה ישיר.
"תקשיב,אם לואי לא יחליט להתעשט על עצמו ולחזור אליך,אולי זה יותר טוב ככה." הוא נענע בראשו,דוחה את הרעיון לגמרי.
"אני לא מוכן להתגבר עליו עדיין,אני לא יכול." הקול שלו היה שקט ומבוייש ולוטי הבינה באותו רגע בדיוק מה שהוא צריך.
"אז לא כדי להתגבר עליו,סתם כדי להיות איתי,עם ליאם ועם נייל,הכי כיף לדאוג לילדות בנות עשר,אה וגם פיבי ודייזי פה."
היא צחקה והארי הצטרף אליה,כאילו נרגע ומעריך את הרגע שהוא מרגיש את הרצון לחייך,החיוך שלו רחב והצחוק שלו מתעצם "אולי את צודקת." הוא הניח את התיק עם הדברים שלו והחליט לעבור לחדר של לוטי ביחד עם ליאם ונייל.
ואולי כן זה באמת מה שהוא צריך.

הסח דעת.

*********

הארי נכנס לתוך החדר של לוטי,שמיכות עבות היו מפוזרות על הרצפה ועליהן ליאם ישן בזמן שנייל היה מכווץ בתוך המיטה של לוטי, הארי הניח את התיק בקצה של החדר והתיישב על השמיכות הרכות שיצרו כבר תחושה של מזרון ליד ליאם.
לוטי הציעה לו ללכת לישון ולנקות קצת את המחשבות שלו והוא הרגיש ששינה תעשה לו טוב,תקל עליו,היא תמיד עוזרת לדחוק את המחשבות הרעות לקצה,הן תמיד נשארות שם שמתעוררים,אבל זה עוזר לדחות את הבעיות,לתת עוד קצת זמן של שלווה.

הוא דאג שיהיה לו נוח וסחב את אחת מהשמיכות שהיו על המיטה של לוטי כדי שהוא יוכל להתכסות,השמיכה שהוא לקח הייתה מתחת לרגל של נייל מה שגרם לנייל לשנות תנוחה ולהאנח בשינתו,הארי ציחקק.
הוא פרש את השמיכה ונשכב ליד ליאם,האח הגדול שמעולם לא היה לו,חיבוק אחד ממנו והכל היה בסדר,מאז שהוא הכיר אותו,ליאם תמיד ידע איך להרגיע ואיך לנחם והארי חייך מהידיעה שיש לו חבר כל כך טוב.
הוא העיף מבט חטוף למיטה וציחקק שוב שראה שנייל כמעט נופל ממנה,דביל.
גם שהוא ישן הוא הצליח להרים את מצב הרוח שאין לו.
הארי קירב את גופו אל ליאם וחיבק אותו,וליאם,האדם עם השינה שהכי קל להרוס שהארי פגש התעורר מהמגע והביט בו.
"הכל בסדר האז?" הוא שאל בקול צרוד ועייף והארי הנהן בחצי חיוך ופתח את ידיו,כאילו מסמן שמה שהוא צריך באותו הרגע זה חיבוק וליאם קיבל את זה,מחבק את הארי אליו וחוזר לישון באותה קלות שהוא התעורר.
ובזמן שהארי העביר את הזמן במחשבות שבהן הוא מעריך את החברים המדהימים שלו,את מה שיש לו,הוא לא יכל למנוע מהמחשבות שלו לנדוד למה שהיה ואבד, למה שכבר אין לו.
ללואי.

********

אין לי ממש מה להגיד אז אני אגיד שאני אוהבת אותכם ומקווה שעבר עליכם אחלה יום
מקווה שנהנתם מהפרק❤

Not what you think(L.S)Where stories live. Discover now