פרק 35!

2.6K 178 138
                                    

הם ישבו שם,בחדר השירותים לעוד שלושים דקות,הארי סיפר ללוטי הכל,ובזה הוא מתכוון להכל,אפילו דברים שבואו נגיד,לוטי הייתה מעדיפה לשכוח.

"אני חושב שכדאי שנחזור לסלון איפה שכולם לפני שהם יחשבו שבאמת רצחת אותי" הארי אמר ולוטי גיחחה "טוב אם לא תעשה מה שאמרתי לך אני באמת ארצח אותך הארי."
היא אמרה והארי הביט בה,מעט מודאג.
"את חושבת שזה יעבוד?" הוא שאל ולוטי הנהנה בבטחון
"אני יודעת שזה יעבוד,כל הזמן הזה לפני שידעתי הכל כל פעם שהייתי מזכירה את השם שלך הוא היה מחייך,כאילו אמרתי לו שהוא זכה בלוטו הארי,אני מקווה שהוא יודע שהוא זכה בהרבה יותר טוב מזה." היא אמרה והארי הרגיש את הבטן של מתהפכת ואת כל הגוף שלו מתחמם,הלחיים סמוקות בין רגע והוא שיחק עם אצבעותיו בחוסר סבלנות.
הוא רצה להאמין שהיא צודקת,הוא קיווה שהיא צודקת,אבל משהו בו עדיין הפריע לו,הוא עדיין לא היה בטוח בזה והוא חשש שאם הוא יעשה כל סוג של צעד זה יהרוס לו את היחסים הטובים שיש לו עם לואי,הוא לא רצה לגרום לדברים בינהם להראות מוזרים או לא נוחים,הוא רצה להשאיר את הכל כמו שהוא,אבל הוא גם ידע שאם הוא לא הולך להרגיש את לואי שוב,הוא יוכל להתפוצץ,הוא היה במצב שרק הוא ראה כמצב בעייתי, טוב אולי לא רק הוא.
לא רק הוא כי גם לואי שהיה בדיוק קומה מתחתיו חשב בדיוק על אותו הדבר,הוא חשב על כמה איך לוטי תגיב למה שקרה בעשר דקות הראשונות,אחרי זה הוא שיער שהם השלימו או שהארי מת שם ומחכה שימצאו אותו.
בשאר הזמן הוא לא יכל להפסיק לחשוב על הארי,על הדברים והרמזים שהוא מפזר לו,או לפחות לואי מרגיש שזה מה שהארי עושה.
הוא פחד שהוא לוקח את הפעולות של הארי למקום אחר במוח שלו,למקום שהארי לא מכוון אליו וזה הבעיט אותו.
כמה אירוני ששניהם לא ידעו שהחששות שלהם הן אותן חששות,התקוות שלהם הן אותן תקוות וכל מה שמונע מהם לממש את זה היה הפחד מדחייה,החשש לעשות את הצעד הראשון וגרימשיט אחד.

אז לואי ישב בסלון ושיחק באצבעות שלו,הוא לא סירב לשוט של טקילה ברגע שהציעו לו אחד כזה,לא שזה יזיק לו.
נייל וליאם ישבו לידו,ניהלו שיחה ובין לבין נייל ציין כמה הוא הוא מפחד שלוטי תזרוק אותו.
לואי העיף מבט לניק ונזכר במה שהוא סיפר לו לפני שהוא עזב את המסיבה,חתיכת שקרן,הוא חשב לעצמו,הוא התרומם מהכיסא שהוא ישב עליו והתקרב אל הספה עליה היה ניק ועוד בחור על הירך שלו,להמציא שהארי שכב איתו לא היה מספיק לו כדי לשבור את הילד הזה?עכשיו גם זה?
ניק היה עם הפה ליד האוזן של הבחור שישב עליו,לוחש לו משהו בזמן שהוא הרגיש יד נוחתת על הכתף שלו באגרסביות.
"כמה מושפל אתה אה?" לואי שאל וניק הביט בו בזלזול "תגדיר מושפל" הוא אמר ולואי קפץ את אגרופיו,ברור שניק יעשה את עצמו מטומטם.
"כמה מושפל אתה מאחד ועד להמציא שאתה והארי שכבתם רק כדי לעצבן אותי?" לואי שאל,זעם מילא את עיניו וניק גיחך לעצמו ותפך על הגב של הנער שישב עליו,מורה לו לקום וזה מה שהוא עשה.
"רק ניסיתי לשמור עליו שלי,מסתבר שהוא לא היה שלי כל הזמן הזה,שנינו יודעים שהוא אף פעם לא היה." ניק אמר,זועם לא פחות מלואי.
"אם ידעת שהוא לא בעניין שלך למה לא נפרדת ממנו?למה להמשיך להיות עם בן אדם שלא פאקינג רוצה אותך ניק?" לואי שאל,סקרנות אמיתית נובעת ממנו.
"בהתחלה חיבבתי אותו,הוא יפה,הוא נחמד והוא יעשה הכל בשביל ילד שיושב לבד בהפסקה לא?ברגע שראיתי אותו עם חצאית ירד לי,לא שולט בזה." ניק אמר בגיחוך
"אתה חתיכת מניאק." נייל צעק מהצד,נראה כאילו השיחה של ניק ולואי הפכה להיות הצגה לאנשים שם,מזל שהם שיכורים מהתחת ולא יזכרו כלום בבוקר,לואי חשב.
"אם ירד לך אז למה נשארת?" לואי המשיך וניק צחק,צחוק חזק ואמיתי ואז הרצין את פניו ברגע.
"אני אף פעם לא מתנגד לתחרות טובה,ואתה מתחרה מעניין מאד אם יורשה לי לציין" ניק אמר וזה הרגע שלואי הרגיש את הדם שלו רותח וזורם במהירות בכל רחבי הגוף שלו,כמו פאקינג דג בזרם של מים שלא מפסיק.

Not what you think(L.S)Where stories live. Discover now