פרק 61!

1.4K 147 162
                                    

לואי נאנח כנגד דלת הכניסה לביתה של לארה,מתנשם בעדינות ובעיניים עצומות בזמן שגבו משתפשף בפלדה דמוית שעץ שממנה עשויה הדלת. הוא רצה ללכת משם ברגע שהוא שמע מה ניק עשה,ועושה,להארי אבל הוא פשוט לא יכל,הוא היה חייב להישאר שם ולהקשיב לכל פרט ופרט בשיחה השלווה שהם ניהלו בתוך הסלון,בלי לדעת שלואי שם מקשיב ומנתח כל מילה שהוא שומע.

כבר רבע שעה שהוא נמצא שם,רבע שעה שהוא מצמיד את האוזן לדלת כדי לשמוע הכל עד כדי כאב,וברגע שזה כאב הוא התנשף,מניח את עצמו בתנוחה שהוא נמצא בה עכשיו.

העובדה שעיניו היו עצומות חידדה את חוש השמיעה שלו באותו הרגע,וגם את הלחישה החרישית של "אוקיי,כדאי שאני כבר אלך קבעתי עם הארי." ביחד עם צעדיו של ניק הוא הצליח לשמוע בהצלחה. לא מבזבז יותר מידי זמן לפני שהוא מתרחק מהדלת ומחביא את עצמו מאחורי סבך העציצים העצום שהיה מונח בקומה הזאת,באותו רגע מרגיש תחושת הקלה שהבניין הזה הוא מהבניינים המטופחים,או לפחות מתיימרים להיות כאלה,הנקודה היא שהיו עציצים והם הצילו לו את התחת,אין צורך בהרחבות.

בדיוק שלואי ראה מבעד לסבך,הלא כל כך סבוך של העציצים את ניק נכנס למעלית ואת הדלתות המטליות הגדולות נסגרות הטלפון שלו השמיע צלצול,מנגן שיר שהוא בעצמו לא הכיר ובמיידית הוא ידע שזאת לוטי מתקשרת,בהתחשב בזה שהיא שמה את השיר הזה במקום הרינגטון הרגיל של לואי,ועכשיו השיר הזה מתנגן אך ורק שהיא מתקשרת,יש שיקראו לזה אחוות אחים,וכאלה שיגידו שסתם היה לה משעמם ביום שהחליטה להתעסק לו בנייד.

רוב הסיכויים ששניהם טועים.

אז הוא שולף את המכשיר מכיסו בזריזות ועונה לשיחה,מצמיד את הטלפון לאוזן ביד אחת וביד השנייה מחפש את מפתחות הרכב שלו,שנעלמו יותר מידי פעמים באותו יום.
"אבא שלח לי הודעה,על לארה,אני משערת שהזמנת אותה אם יצאת מהבית ולא נשארת כמו שאתה בדרך כלל עושה שהוא בא." הוא שמע את קולה של לוטי בעמעום מצידו השני של הקו,אלוהים הקליטה שם הייתה נוראית.
"הלכתי להזמין אותה" הוא מודה,כדאי לו לספר לה? ואם כן,אז ממה להתחיל? מזה שלארה כבר שבוע וחצי בבית? על הבגידה?
"זה לא נראה לך קצת מוזר שאבא פתאום רוצה שנזמין אותה,הוא לא עושה את זה בדרך כלל אם אין משהו מיוחד."
מספיק טוב. נתחיל בזה.

הוא שמע את לוטי מכחכחת בגרונה ופשוט יכל להרגיש שבאותו רגע היא קמה ממקומה והעבירה את הטלפון לאוזן השנייה.
"טוב הוא אמר שזה יהיה מיוחד הפעם,גם לארה מאורסת,אולי בגלל זה,לא?" לוטי שאלה,עניין בהחלט נשמע בקולה ולואי מרגיש את עיניו נפערות שהוא מתרחק מדלת ביתה של לארה,הדבר האחרון שהוא רוצה הוא שהיא תיראה אותו עכשיו.
לארה מאורסת?
"לארה מאורסת?" הוא שאל בנימה מופתעת,כאילו לא שאל את השאלה הזאת בראשו לפני שנייה בדיוק.
"כן,אבא של ניק הציע לה נישואין,אירוני לא?עכשיו אם הארי יתחתן עם ניק אנחנו ניהיה משפחה,קצת בעיה בשבילך." הטון שלה קליל,ניתן היה לשמוע שהיא רק התבדחה אבל משום מה לואי הרגיש את דמו רותח רק מהמחשבה על ניק והארי מתחתנים. ממש לא היום לחשוב על זה.
"אני לא חושב שהוא הולך להתחתן איתו." הוא אמר בקרירות ולוטי ציחקקה שוב "גם אני לא."
הוא מתלבט שוב אם לספר לה עכשיו,אבל במקום זה מרגיש רק כמות קטנה של שאלות מציפות את מוחו,שעליהן הוא לא חושב לפני שהוא שואל.
"איפה את נמצאת עכשיו?"
התחושה של הקו מרגישה כאילו השאלה הפתיעה קצת את לוטי באותו רגע,או שלפחות היא לא הייתה מוכנה אליה. "בבית,אני אמורה לצאת לבית של ליאם עכשיו" היא מוסיפה לתשובה קצת יותר ממה שלואי שאל,משהו שמתאים ללוטי,או לא לענות או לענות יותר ממה שצריך,אבל הוא לא מתכוון להתלונן על זה. "הארי יהיה שם?" הוא נשמע מסוקרן ולוטי מרימה את גבתה בזמן שלואי כבר הספיק להיכנס ולצאת מהמעלית,כבר עושה את דרכו למכונית שלו.
"כן,גם נייל וניק,ואם כבר ניק הזמנת את לארה או לא?"
"את  צריכה טרמפ?" הוא שואל,מתעלם מהשאלה שלה והוא יכול להרגיש את הגבות של מתרוממות עד לשם.
"כן?" היא עונה בהיסוס ולואי מחייך ונכנס למכונית
"אז אני בא לקחת אותך,חמש דקות אני בבית,תחכי ליד הדלת" הוא אמר ולא חיכה לתשובה,רק ניתק את השיחה והתחיל לעשות רוורס כדי לצאת מהמקום בו הוא חנה.

Not what you think(L.S)Where stories live. Discover now