השעה הייתה 7 בבוקר,הארי פתח את עיניו כדי לגלות את גופו מכורבל לצידו של לואי ששכב לצידו ללא בגדים חוץ מהבוקסר שלו.
הוא קפץ מחוץ למיטה והתחיל להתפשט מהבגדים שהוא ישן בהם,בכוונה להחליף לבגדים חדשים.
הוא פשט מעליו את החולצה,המכנסיים והבוקסרים ולפתע שמע מלמול בא מכיוון המיטה.
"בוקר"לואי לחש והתיישב במיטתו בזמן שהארי מיהר לכסות את אזורו.
לואי התחיל לצחקק ואמר "אתה לא מסתיר פה משהו שעוד לא ראיתי בייב"
הארי הרים את גבותיו לכיוונו של לואי אבל באותו זמן לחייו הפכו וורודות והוא מיהר ללבוש את הבגדים.
"יש בית ספר" הארי אמר ולואי הנהן וקם ממיטתו ונכנס לתוך המקלחת,לא מונע מעצמו להעביר יד על לחיו של הארי ועל תלתליו לפני שהוא נכנס.
הארי יצא מחדרו של לואי בצעדים קטנים ושקטים והתקדם לכיוון החדר של לוטי,פותח את הדלת באיטיות,הארי היה בטוח שהוא ישן אצלם יותר פעמים משהו יכול לזכור.
שהוא הציץ לתוך חדרה של לוטי הוא ראה אותה ישנה על מיטתה,שאריות של דמעות יבשות מקשטות את עיניה הסגורות.
הוא התקרב אליה בשקט ולחש "לוטס יש בית ספר קומי"
לוטי התנוענעה במקומה ועיניה נפתחו.
הארי חייך לכיוונה בזמן שהיא התרוממה ממיטתה וניגשה למקלחת בלי להגיד מילה.
הנסיעה לבית הספר הייתה מוזרה,לוטי לא החליפה מילה עם הארי ולואי דיבר עם זאין בטלפון למשך כל הנסיעה.
הארי קיווה שלוטי לא תכעס עליו אבל ברור שהרצונות שלו לא ממש הועילו לו.
הם יצאו מהמכונית וניגשו לליאם ונייל שעמדו מחוץ לבניין בית הספר ודיברו בינהם.
"היי האז היי לוטס" ליאם חייך לכיוונם ולוטי הנהנה,הפרצוף שלה עדיין היה ברצפה והבעה משועממת ופגועה הייתה מרוחה על פניה.
"הכל בסדר?" נייל שאל ולוטי גילגלה את עיניה ואמרה "הכל מושלם" והתרחקה מהם,מתקרבת לתוך הבניין ולכיוון כיתתה.
"הארי אל תגיד לי שסיפרת לה" נייל מלמל ועיניו של הארי נפערו.
"סיפר מה?" ליאם שאל ובלבול ניכר היה על פניו.
"תודה לך נייל" הארי אמר וגילגל את עיניו.
"אז אם לא סיפרת מה קרה?" נייל אמר וגירד את ערפו שליאם חזר על מילותיו ואמר
"סיפר פאקינג מה נייל?"
"זה מסובך" הארי מלמל ונייל סימן להארי עם עיניו שהוא יכול לספר לליאם,הוא יכול לסמוך עליו.
"זה די מוזר אבל,סוג של שכבתי עם לואי."
ליאם הרים את גבותיו ופיו נפער,מילה לא יוצאת מפיו.
"אז אתה סיפרת ללוטי או לא?" ליאם סוף סוף אמר אחרי 3 דקות של שקט מופתי בין השלוש.
"לא לא סיפרתי לה,אבל היא עדיין כועסת עליי,היא סוג של ניסתה לנשק אותי אתמול ולא רציתי..." הארי אמר והפה של ליאם נפער לגודל עצום
"מה אתה מטומטם?"
ליאם ונייל אמרו ביחד והארי הרים את ידיו
"אני פשוט לא מרגיש אליה רגשות כאלה,היא יותר כמו אחותי זה הכל."
הארי מלמל ונייל הוריד את פניו ואמר
"אני חושב שזה היה נכון שלא נישקת אותה,היא לא נראית לי הבחורה בשבילך האז."
ליאם ציחקק "רק לפני כמה שבועות אתה היית פה ואמרת להארי שזה בסדר להיות מאוהב,מה קרה עכשיו ניילר?"
"לא יודע אני פשוט מרגיש שלוטי לא בשבילו זה הכל."
"טוב אם מישהו יודע מה טוב בשבילי זה אני,אולי היא גם לא הטומלינסון שאני רוצה." הארי אמר והצלצול נכנס בדבריו,מורה עליהם להיכנס לתוך בית הספר ומונע מליאם ונייל לשמוע את משפטו האחרון שנשמע רק על ידי הארי.
טוב,אולי זה מה שהארי חשב.
זאין היה שם ושמע הכל,מגחך למילותיו של הארי,טוב זה היה צפוי לא?
זאין הלך לכיוונו של לואי שעישן בקצה של בית הספר.
"לואי אתה לא תאמין מה פאקינג שמעתי עכשיו" זאין אמר ולקח סיגריה מהקופסא של לואי,מכניס אותה לתוך הפה ומדליק אותה.
"מה פאקינג שמעת זאין." לואי אמר בציחקוק וזאין ענה
"הארי רוצה אותך"הוא אמר בפשטות ועיניו של לואי נפערו,הסיגריה כמעט נופלת לו מהפה.
"מה?הוא אמר את זה?"
"טוב לא בדיוק זה.."זאין אמר והמשיך "הוא סיפר לחברים שלו על זה שלוטי נישקה אותו כמו שסיפרת לי ואז הוא לחש שאולי לוטי היא לא הטומלינסון שהוא רוצה."
"מה לעזאזל זאין,אתה מחרטט לי את התחת עכשיו אה?הארי לא רוצה אותי,אפילו לסלוח לי הוא לא רוצה על מה אתה פאקינג מדבר."
לואי אמר וגילגל את עיניו,נו באמת,הארי לא רוצה אותו,לואי גם ככה בשלבים של לקבל את זה שאולי שהוא נמשך גם לבנים,הוא לא צריך שלהארי יהיה קראש עליו עכשיו,הוא גם ככה מבולבל לגביי הילד הזה.
"מילים לא משקרות טומלינסון" זאין חייך וזרק את הסיגריה לרצפה ודרך עליה כדי לכבות אותה,הולך לכיוון בית הספר גם הוא.
*****
"אמא אני בבית"
הארי קרא ונכנס לדלת ביתו.
אן אמא של הארי ישבה בסלון ולמשמע בנה היא קמה מהספה ורצה אליו,עוטפת את הילד המתולתל בחיבוק גדול ועוטף.
"איפה היית אתמול מתוק?"היא שאלה והחזיקה את פניו של הארי בידיה.
"נשארתי בבית של לוטי אמא."הארי ענה והתחיל להתקדם לכיוון חדרו.
"למה אתה לא לובש את החצאיות שלך יותר הארי?"אן שאלה שהארי עלה במדרגות והוא הסתובב אליה ואמר "אמא את יודעת שאני לא לובש חצאיות בחוץ,רק בבית."
"ולמה זה?למה אתה לא לובש מה שאתה אוהב?" היא שאלה בעיניים דואגות ואוהבות,היא רצתה שהבן שלה ילבש מה שהוא אוהב,היא ידעה שהארי מרגיש שישפטו אותו אבל הוא לא צריך לפחד מזה,למי אכפת מצב שהמטומטמים שם בחוץ יגידו?
"אני פשוט לא רוצה שיתבריינו לי" הוא לחש,הארי היה פתוח עם אמא שלו,יותר מהכל אבל לא אהב לדבר על זה,ברור שהוא רצה ללבוש מה שהוא אוהב וגורם לו להרגיש בנוח אבל הוא פחד מהם.
הוא פחד מהמבטים.
הוא פחד מהריכולים שיווצרו בבית הספר המטופש שלו.
הוא קיווה שהוא היה גר במקום שאנשים בו קצת יותר מתקדמים.
"אתה לא צריך לפחד מזה מתוק שלי."אמא שלו לחשה והארי שלח לכיוונה חיוך חלש והמשיך לעלות לחדרו.
הוא זרק את התיק על הרצפה והתרסק על מיטתו,לא לפני שהוא החליף בגדיו לחצאית מיני וורודה סוודר לבן שכיסה את פרקי ידיו.
לפתע הוא שמע צלצול מטלפונו והביט על המסך.
לוטי: אנחנו יכולים לדבר?
הארי:קיוויתי שנדבר לוטס..
לוטי:רק רציתי להגיד שזה היה מטומטם מצידי לכעוס עליך שלא נישקת חזרה,זאת לא אשמתך שאין לך רגשות חזרה האז,אין לי סיבה לכעוס.
הארי: אני מבין מה את מרגישה,אני מצטער על מה שקרה,את פשוט יותר כמו אחותי לוטי,אבל אני בטוח שתמצאי מישהו מדהים בשבילך.
לוטי: תודה האז :)
הארי: ❤
הארי הניח את הטלפון לצידו ובפחות מחמש דקות נפל לשינה,אולי הכל יהיה בסדר למרות הכל.
*****
זה פרק די מעפן אם להיות אמיתית אבל אני עייפה ויש לי כל כך הרבה על הראש בזמן האחרון אבל אני מקווה שיהיה לי יותר זמן לכתוב בהמשך:)
מקווה שנהנתם מהפרק ואל תשכחו להצביע❤
YOU ARE READING
Not what you think(L.S)
Fanfic-גמור- הארי ולוטי חברים טובים וכולם חושבים שהם יוצאים. מה קורה שהארי מגלה שהוא בעצם מאוהב בלואי, האח ההומופוב של לוטי? ומה קורה שלואי מבין שאולי הוא לא שונא את הארי עד כדי כך? *פעולות מיניות* *בןxבן* *הטרדה מינית* * זה משתפר לאט לאט *
