פרק 47!

1.6K 146 78
                                    

דפיקות נשמעו על הדלת וגרמו ללוטי להסיט את מבטה מהטלוויזיה ולהפנות אותו לכיוון דלת הבית ,היא נאנחה והתרוממה מהספה,מתאכזבת שהיא צריכה לקום עכשיו בדיוק ברגע שהתחיל להיות לה נוח.
רגליה הכושלות סחבו אותה אל הדלת בזמן שהדפיקות נעשו חזקות יותר,היא פתחה את הדלת,מצפה לראות את אחיה בתקווה שהוא נרגע מאז הרגע שבו הוא יצא מהדלת בלי לאמר מילה והשאיר מאחוריו הבעות מבולבלות ואת הארי למעלה אבל במקום זאת היא ראתה מולה את הבן אדם האחרון שהיא ציפתה לראות באותו רגע
"ניק?" היא שאלה עם הבעה מבולבלת על פניה מה שניק ראה במיידי,הוא כיחכח בגרונו "אני דיברתי עם לארה ואז עם לואי פה בחוץ,היא רוצה שאני אשאר איתכם כדי לשמור על הילדות ולואי הסכים,אני יכול להיכנס?" הוא שאל,הקול שלו היה רגוע ושלו מה שהפתיע את לוטי בהתחשב בעובדה שקולו רוב הזמן היה תוקפני ורועם יותר,גם בשיחות רגועות.
"לואי הסכים לך להישאר?" היא הביטה בו במבט בוחן והוא הנהן בראשו "לא ממש הייתה לו הרבה ברירה,זה או אני או שהתאומות יילכו וישארו עם לארה בבית החולים,לואי לא מת עליי אבל לארה לא סומכת עליו."
היא לא רצתה להיכנס לזה יותר מידי,היא פינתה לניק את הדרך ונתנה לו להיכנס
"איפה כולם?" הוא שאל ולוטי הלכה חזרה אל הספה והתיישבה עליה "פיבי ופיזי למעלה באחד החדרים,ליאם ונייל ישנים ונראה לי שראיתי את הארי ודייזי מקודם מדברים על המדרגות,את לואי כבר ראית."
"הארי כאן?" ניק שאל בהפתעה ולוטי הפנתה את ראשה לכיוונו "למה שהוא לא יהיה פה?" היא שאלה וניק התיישב על אחד הכיסאות שהיו מוצבים ליד השולחן, "כי הבנתי שלואי והארי נפרדו ו.."
"לואי רק כעס קצת היום והם כנראה רבו שהם היו למעלה,הם לא נפרדו." היא קטעה את ניק מדיבורו ואמרה בקצרה מה שגרם לניק לנענע בראשו "דיברתי עם לואי בחוץ,הם נפרדו" עיניה של לוטי נפערו,היא קמה מהספה,מביטה לכיוון המדרגות ואז לכיוון דלת הבית,היא לא ידעה לאן ללכת,היא לא ידעה אם ללכת לראות מה קורה עם אח שלה או לעלות ולבדוק מה מצבו של החבר הכי טוב שלה. הדילמה שלה לא החזיקה זמן רב כי בסופו של דבר ההחלטה לא הייתה בידיה.
היא ראתה את הארי יורד במדרגות עם דייזי,חיוך מרוח על פניו בזמן שהוא מלמל כמה דברים שהיא לא הצליחה לשמוע,היא התאכזבה שהבינה שלפני החיוך שיש על פניו עכשיו היו דמעות,העיניים שלו היו נפוחות והלחיים עדיין אדומות,היא תמיד יכלה לזהות את זה.
שהארי הגיע לסלון החיוך על פניו נמחק ועיניו נחשכו שהוא ראה את ניק יושב על שולחן האוכל והבעה מגוחחת מרוחה על פניו בזמן שהוא אוחז בטלפון שלו "מה לעזאזל אתה עושה פה?" הוא אמר בטון רועם שגרם לניק להיבהל ולהתנוענע בכסאו "בקצרה,אני פה כדי לעזור עם הילדות,לארה אמרה לי לבוא." הוא אמר,מבטו שלו והארי הרגיש את דמו רותח,הוא שנא את זה שניק תמיד מוצא את הדרך שלו חזרה לחייו, הוא רצה שהוא ייעלם ולא יחזור.
"אנחנו לא צריכים את זה העזרה שלך." הארי ירק וניק קיבע את עיניו בטלפון,לא טורח להסתכל על הארי חזרה "זה לא נתון לוויכוח הארי,ככה לארה החליטה ולואי הסכים." הטון שלו נשאר רגוע ושלו בכל מילה שהוא הוציא וזה גרם להארי לקפוץ את אגרופיו בחזקה
"אני לא מאמין שלואי הסכים לך להישאר." הוא קבע וניק הרים את עיניו מהמכשיר והביט בהארי "אז תאמין כי הוא הסכים,לא הייתה לו הרבה ברירה." הוא אמר בשלווה והארי הרגיש יותר ויותר כועס כל שנייה שעברה,הוא התקדם לכיוון הדלת בהליכה מהירה אבל יד אחזה בו ועצרה אותו מלצאת "תקשיב הארי,אני מצטער שלואי נפרד ממך ואני מצטער על כל מה ש.." זה היה ניק אבל הוא לא הספיק לסיים את המשפט שלו,הארי גלגל את עיניו והשתחרר מאחיזתו של ניק בקלות,פותח את הדלת ויצא ממנה במהירות,טורק את הדלת בחזקה אחריו.
הוא הלך,כמעט רץ,לכיוונו של לואי שנשען נינוח על המכונית שלו,סיגריה ביד אחת וטלפון באחרת.
כאשר הארי היה במרחק כמה צעדים מלואי לואי הרים את מבטו וראה מולו את הארי,אגרופיו קפוצים ועיניו מלאות בזעם.

Not what you think(L.S)Where stories live. Discover now