"באנגלית L.I.D " אמר ושתק.
חיוך עלה על פניי.
"זה לא כתובת זה בניין משרדים."
"איך אתה יודע ?"
"זה מאוד פשוט. סבא שלך עבד שם."
"קונור תתעורר הגענו" אמרתי לו.
"לאן הגענו?" שאל אותי.
"למלון כבר לילה. בוא תישן למעלה."
הוא קם ולקחתי את התיקים ועלינו לחדר שלנו.
התיישבתי על המיטה, חסר סבלנות כבר למצוא אותה.
עצמתי את עיניי וראיתי את פנייה בדמיוני.
"קונור נרדם בחדר" אמרה ונסה והתיישבה לידי.
לא פקחתי את עיניי, הזיכרון היה טוב מידי בכדי להפסיקו.
"הכול בסדר פיטה ?" שאלה ונסה ברכות.
"כן" עניתי והזיכרון התנפץ.
"אתה חושב עלייה." היא שאלה .
"כן, אני חושב עלייה" אמרתי.
"היא מאוד יפה." אמרה ונסה והחזיקה את התמונה בידה.
"היא הכי יפה שיש" אמרתי וחייכתי אל התמונה שבידה.
"בת כמה היא?"
"עשרים ושתיים שנים עשרה חודשים ועשרים ושלושה ימים" אמרתי.
היא קצת צחקה למשמע התיאור המפורט שלי.
"אתה יודע, אני בת תשעה עשרה " אמרה כאילו כלום. "- אני יותר צעירה, יותר יפה, יותר הכול...." לחשה באוזני.
תוך שנייה אחת היא הייתה מוצמדת למיטה שסכין מכוונת לגרונה.
"לעולם, אבל לעולם שלא תעזי להגיד מילה אחת רעה על אשתי!" אמרתי צועק עלייה בחוזקה. "- אין לי עכשיו שום בעיה לנעוץ את הסכין הזה ישר בתוך הגרון שלך," והצמדתי את הסכין יותר חזק אל גרונה. "- ולעולם אף אחד לא ימצא אותך!"
עיניה התמלאו בדמעות והיא החלה לבכות.
"אני מצטערת" אמרה בלחץ.
הורדתי את הסכין מעליה, ואפשרתי לה לקום.
היא ליטפה באצבעותיה את המקום שבו הסכין התהדקה עליה.
ונסה קמה מהמיטה והלכה לקצה השני של החדר והתיישבה שם על הרצפה, שמה את ראשה בתוך ברכיה והחלה לבכות.
זרקתי את הסכין על עבר הקיר, והיא ננעצה בקיר בחוזקה, מה שגרם לבכייה של ונסה להתחזק.
התעוררתי בבוקר אך עדיין לא פקחתי את עיניי.
הרגשתי שמישהו מחבק אותי.
"לא עוד פעם ונסה.." לחשתי.
הסתובבתי וראיתי את קטניס מחבקת אותי.
"בוקר טוב" אמרה לי בקול המתוק שלה.
לא מאמין למראה עיניי, הרמתי אותה ושמתי אותה עליי ותפסתי אתה בחיבוק חזק.
"היא הקריבה את שפתיה לשלי ונישקה אותי. נישקתי אותה בחזרה ולא נתתי לה להתרחק ממני אפילו סנטימטר אחד קטן.
"אני אוהב אותך" אמרתי לה בין הנשיקות. "- ועכשיו שאת פה איתי אני לעולם לא אתן לך ללכת."
היא לא ענתה לי, רק המשיכה לנשק אותי.
