"הלו"
"קטניס, זה אני פיניק"
"היי" אמרתי.
"מה שלומך ?" שאל אותי.
"אני בסדר ואיתך?"
"גם. את רוצה להיפגש היום בערב?"
"אני מצטערת, אני לא יכולה להשאיר את הבן שלי לבד עוד פעם, ואני חוזרת מאוחר מהעבודה.. אולי מחר"
"מתי את מסיימת?"
"ב-8"
"אז ניפגש מחר..."
וניתק.
"אימא אני רוצה להישאר היום בבית"
"אתה לא יכול, יש לך ללכת לגן."
"לא רוצה גן, רוצה בבית"
"טוב, אבל רק היום"
"יש !" והוא חיבק אותי וחזר לישון.
התקשרתי למנהלת שלי ואמרתי לה שאני צריכה יום חופש. והיא הסכימה לי .
ב11 בבוקר קונור התעורר.
הוא התקרב אליי. וישב לידי.
"אימא, אבא לא חוזר, נכון ?"
"בטח שכן, למה אתה חושב שלא?"
"כי הוא לא מגיע כבר הרבה זמן"
"רוצה נתקשר אליו?"
"כן!" וקונור קפץ עליי.
התקשרתי לכלא, שפיטה נמצא בו.
לקח משו כמו 20 דקות עד שהעבירו אותי אליו.
"מה?" שמעתי את קולו.
"יש כאן מישהו שרוצה לדבר איתך" אמרתי לו.
"קטניס , זאת את ?"
"כן." ונתתי את הטלפון לקונור.
וקונור כל כך התרגש שהוא דיבר איתו, במשך רבע שעה הם לא הפסיקו לדבר, קונור סיפר לו על המעבר שלנו, ועל הבית החדש ועל השיעורים הפרטיים שלו באנגלית, על הגן שלו ושהוא מתגעגע אליו מאוד.
ואחרי זה הוא העביר לי את הטלפון.
"אבא רוצה לדבר איתך" אמר לי קונור.
לקחתי את הפלאפון.
"מה אתה רוצה?"
"אני מתגעגע אלייך, ואל תגידי לי שאת לא, כי אני יודע שכן. איפה את?"
"אני בניו יורק, אני ייתן לך לדבר עם קונור מידי פעם, אבל אתה לא חלק מהחיים שלי יותר"
"אני יימצא אותך, ואני אחזור ואז אני שוב יהיה חלק מהחיים שלך "
ואני ניתקתי לו את השיחה.
יותר מאוחר בערב, הייתה דפיקה בדלת.
"רגע" אמרתי בזמן שאני מתקדמת אל הדלת.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי את פיניק שעמד בדלת.
"אמרת שאת לא יכולה לצאת איתי אז באתי אלייך" וחייך אליי.
"בוא תיכנס," אמרתי.
הוא נכנס ונעמד מולי.
"היה לי קשה להפסיק לחשוב עלייך," אמר לי בשקט.
"ומה עשית בנוגע לזה?"
"ישבתי שעות על גבי שעות, ובמקום לעבוד חשבתי על תירוצים בעד ונגד למה כן לבוא היום, ולמה לא לבוא היום."
"אז כנראה שבסוף החלטת כן לבוא." אמרתי ולקחתי צעד אחד אחורה. "- במה אתה עובד?"
"אני עורך דין פלילי," אמר בחיוך והתקרב אליי בחזרה. חייכתי אליו בחזרה. והוא התקרב אל שפתיי.
"אני מאוד רוצה לנשק אותך, אני יכול ?"
"תנסה," אמרתי בחיוך שובב. הוא התקרב אליי , שם את שתי ידיו סביב מותניי ונישק אותי בעדינות.
עברו כמה ימים והגיע יום הולדתו של קונור..
"יום הולדת שמח קונור" אמרתי לו תוך כדי שאני מעירה אותו בבוקר.
הושטתי לו את המתנה שלו.
הוא קרע את העטיפה מעלייה.
"פלייסטיישן 3 !" קרא באושר. "- תודה אימא " וקפץ עליי בחיבוק.
"לאן אתה רוצה ללכת לחגוג." וליטפתי את ראשו.
"לכל מקום בלי המעצבן הזה!"
קונור כבר היה בן 14 והוא לא כל כך אהב את פיניק. בכלל לא.
"אני לא רוצה שהוא יהיה פה יותר אימא. אני מתגעגע לאבא"
וחיבקתי אותו .
-3 שנים לאחר מכן-
