אני יודעת שאני הייתי ממש-ממש מטושטשת שזה קרה. אבל אני כן קצת שמעתי מה שהלך שם.
יצאתי מהחדר וירדתי במדרגות.
פיטה שכב על הספה בעיניים חצי עצומות.
"קום !" צעקתי עליו.
הוא התעורר וחייך אליי.
"את ממש עדינה איתי."וצחק קצת.
"איפה היית בשנתיים שנטשת אותי ?"
"מה ?" הוא לא ממש הבין מאיפה השאלה הזאת באה לו.
"איפה אתה היית בשנתיים שנטשת אותי?"
"אני אמרתי לך איפה אני הייתי אני הייתי שכיר של העולם התחתון"
"אני זוכרת באותו יום שהרגת את הבוס שלך, הוא אמר שאתה לא רוצה שאני אדע מה עשית בשנתיים האלה. תספר לי איפה היית."
"את יודעת איפה אני הייתי"
"אני רוצה לדעת מה אתה עשית!" וצעקתי עליו.
והוא שתק.
"תספר לי איפה אתה היית! עכשיו..."
"אני הייתי עם ג'והאנה," אמר בקול חזק קוטע אותי.
"אתה מה ?"
"אני הייתי עם ג'והאנה בשנתיים האלה, היא התקשרה ואמרה לי שהיא רוצה שננסה להיות שוב ביחד, ואני אמרתי לה שבסדר, ונסענו ביחד לחו"ל, ואני הייתי שם גם שכיר"
"אני רק רוצה להבין, בזמן שאני הייתי בהריון עם הילד שלך, אתה הלכת ופשוט היית עם איתה?! ?"
"אבל רגע תקשיבי לי..."
"לא פיטה ! אתה עכשיו תקשיב לי, אני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים שלי, ואני כל כך רצינית בקשר לזה. בזמן שאני הייתי בהריון, וסבלתי מבחילות מהקאות מצרבות מכאבי גב כאבי ראש עצבים והכול לבד, אתה הלכת והיית עם מישהי אחרת איך היית מסוגל?! בזמן שאני עבדתי כל היום וכל הלילה כדי שיהיה לי איך לגדל את קונור, אתה הלכת איתה בחו"ל והיה לכם כיף. מכל דבר שגבר אי פעם עשה לי, זה באמת כבר עבר את הכול. היה לך טוב איתה פעם, אז לך אליה עכשיו, תחזרו להיות ביחד. ואני חשבתי שאתה באמת אהבת אותי אי פעם. לא היית בכלל צריך לחזור. אתה רק סיבכת לי את החיים. הדבר היחיד הטוב שייצא לי ממך זה קונור. ואתה יכול לחזור לגור בבית הזה. כי ממחר אני וקונור עוזבים. והפעם פיטה, שנינו יודעים שהפרידה הזאת, היא רצינית ולתמיד. "
פיטה השפיל את מבטו, ואחרי כמה שניות הרים את ראשו והסתכל עליי.
"אני באמת מצטער, הלוואי שיום אחד תוכלי באמת לסלוח לי, אני לא ארדוף אחרייך, ואני לא אחזר אחרייך, ושום דבר מהסגנון הזה. אבל רק שתדעי אני באמת אוהב אותך..."
"ככה אתה מראה את האהבה שלך אליי ? אני לא חושבת..."
"אבל אני כן אוהב אותך, אני לא יודע למה אני הסכמתי לג'והאנה. "
"זה כבר לא משנה למה, אתה לא מבין? אתה נטשת אותי בשבילה ואתה עוד ביקשת ממני לחכות לך ! שאני אחכה לך ואתה תלך איתה ? אתה לא חושב שזה ממש לא בסדר? ואני הייתי בהריון ואני גידלתי את הילד שלך! מבחינתי ומבחינת קונור, אתה לא אבא שלו! איפה היית כל החיים של הבן שלך? אתה הכרת אותו רק שהוא היה בן שנתיים, ושנייה אחרי זה נעלמת שוב. חוזר ושוב נעלם. זה מה שאתה..."
לא היה לו מה לענות לי על זה, הוא פשוט הסתכל עליי בשתיקה.
"אבא..." שמענו את קולו של קונור שבדיוק נכנס הביתה.
פיטה התקדם אליו. ואני תפסתי את ידו של פיטה.
"לא שמעת מה שאני אמרתי לך ? אתה לא אבא שלו"
"מה זאת אומרת אני לא אבא שלו ?"
"אולי מבחינה גנטית כן. אבל אתה לא גידלת אותו. אתה לא אבא שלו"
ואני הלכתי לקונור, ואמרתי לו לגשת לחדר.
"אני לא רוצה לראות אותך יותר פיטה..." ועליתי למעלה לחדר של קונור.
"תשכחי את מה שאמרתי" אמר לי פיטהפתאום.
"לשכוח את מה ?"
"אני כן ארדוף אחרייך, ואני כן אחזר אחרייך, וכל דבר מהסגנון הזה, את תחזרי להיות שלי."
"לך לג'והאנה אתה יכול לשכוח ממני! "
פקחתי את עיני ליום חדש, אחרי שינה עמוקה ומרגיעה.
"בוקר טוב אההובה" אמר לי פיטה שבדיוק התלבש.
"אתה לא ישנת לידי נכון ?" אמרתי לו בקול ישנוני.
"דווקא כן. ואת מאוד אהבת את זה."
"אני מופתעת לא בילית לילה על ג'והאנה ?"
"את בחיים לא תשכחי לי את זה אה..."
"בחיים לא " וקמתי מהמיטה.
הוא הלך אחרי ותפס אותי חזק.
"את אוהבת אותי ?"
"לא " אני לא בלי לחשוב, וניסיתי לחשוב עם השקר שלי היה מספיק משכנע.
"לא מאמין לך. את משקרת"
"אני לא משקרת! אתה בוגד !"
"אבל אני אוהב אותך וזה היה כל כך סתם."
"כמה זמן הייתם ביחד?"
"מה זאת אומרת ?"
"מתוך כל השנתיים שנטשת אותי, כמה זמן בילית איתה?"
"זה לא חשוב, זה כבר היה קטניס אני יודע שאת אוהבת אותי"
"כמה זמן ?! "
"שנה וחודשיים"
"נחמד, במשך שנה וחודשיים, קונור היה בן 4 חודשים, והאבא שלו לא טרח לחזור לבקר אותו"
"אני לא ידעתי עליו בכלל."
"אם היית אולי טורח להתקשר לשלוח הודעה משהו אולי היית יודע שיש לך ילד!"
"קטניס זה היה ממזמן, אחרי כל זה אני הוכחתי לך כמה שאני אוהב אותך, וכמה שאת חשובה לי, נכון ?"
"כן..." וחייכתי אליו. "- אבל אני בטוחה שגם לג'והאנה עשית את זה!"
"מה את רוצה שאני יעשה? את רוצה שאני אלך אליה וירה בה ? מה אני צריך לעשות כדי להוכיח לך שאני אוהב אותך ושאין לי שום דבר אליה
