"פיטה אני אוהבת אותך !" צעקתי.הייתי המומה מעצמי לכמה שניות, הוא הסתכל עליי במבט מופתע.
ואז אני באמת הבנתי מה אני עשיתי, יצאתי מהר מהאולם, כשמבטיהם של כל האורחים מופנים אליי. נעמדתי באמצע הלובי, לא מבינה מה עבר עליי כשאמרתי את זה, אולי כי לא יכולתי לשאת את העובדה שפיטה שלי מתחתן.
ראיתי את פיטה רץ אליי מחייך.
"קטניס אני מאוהב בך!" צעק אליי עצר מולי והרים אותי בחיבוק.
"מה תעשה עם החתונה שלך ?"
"לא אכפת לי ממנה, אני אוהב רק אותך"
"אתה לא נורמאלי" וחייכתי אליו.
"את רוצה שאני אחזור לשם?"
"שלא תעיז!" ונישקתי אותו.
"בואי נלך מפה" אמר והמשיך לנשק אותי.
"לאן ?"
" פשוט בואי" אמר, ותפס את ידי. יצאנו מהאולם, מול האולם הייתה לימוזינה שחורה מבריקה.
אני ופיטה נכנסנו לתוכה.
ישבנו צמודים אחד לשנייה והחזקנו ידיים.
"התגעגעתי אלייך כל כך" אמר לי מסתכל בעיניי.
"גם אני התגעגעתי אלייך,"
"קיוויתי שזה מה שיקרה," אמר לי בחיוך.
"שמה יקרה ?"
"שתגרמי לי לנטוש את החתונה ולבוא איתך, בגלל זה שלחתי לך את ההזמנה."
"אז אתה, תכננת את זה?"
"לא בדיוק תכננתי, יותר קיוויתי שזה מה שיקרה," והמשיך לחייך אליי, וחיבקתי אותו חזק.
"מעכשיו זה רק אני אתה וקונור לתמיד" אמרתי לו והשענתי את ראשי עליו.
"רק שלושתנו." וחיבק אותי חזק. "-אתם המשפחה שלי, אין לי שום דבר חוץ מכם"
התקרבתי אליו ונישקתי אותו...
"קטניס נו..." שמעתי את פיטה אומר לי.
"נו עוד כמה דקות, אני כמעט מוכנה."
אני ופיטה יוצאים לסרט, אחרי שאני חושבת שהכול בסדר, קונור בא איתנו, אחרי כל מה שקרה אנחנו לא מסוגלים להשאיר אותו לבד, אנחנו ממש מפחדים עליו.
"עכשיו אני מוכנה פיטה" אמרתי לו בחיוך.
"סוף סוף" ונישק אותי.
"שנייה אני רק אזרז את קונור שיסיים."
"אני מחכה לך באוטו" נתן לי נשיקה אחרונה וייצא.
לקח לי בעשר 10 דקות לשכנע את קונור מה ללבוש. וישר שסיימתי הוא רץ לפיטה, סידרתי עוד טיפה את האיפור שלי, התקדמתי לדלת.
"לא כל כך מהר מתוקה שלי" יד לפתה את צווארי ואקדח נצמד לראשי.
"מי את ?" שאלתי מתקשה לנשום. לא ראיתי את פנייה של האישה, אבל קולה היה מוכר לי בצורה מפחידה.
"את עוד תביני, אז... רק שאלה קטנה, איך זה לחיות את הדקות האחרונות של החיים שלך ?"אמרה צוחקת.
