"אני לא יכול יותר עם זה !" צעקתי. "- אני מתגעגע אלייך !" והדמעות יצאו בלי שליטה. ונתתי לעצמי להתפרק.
קמתי מהמיטה, הולכתי לכיוון המראה בידיעה שאני יראה אותה שוב.
היא הייתה לבושה בשמלה שחורה ארוכה, לבנה כמו גוויה, שערה היה חלק והתנופף בעדינות על פנייה.
"זה מאוחר מידי" לחשה באוזניי. "- אין לך יותר מה לבוא להציל אותי. היא הרגה אותי" לחשה בקול מצמרר.
"לא !" צעקתי וניפצתי את המראה.
התיישבתי על הרצפה, לא מסוגל לעמוד, ההלם שתקף אותי, שפתאום הבנתי שיש סיכוי שהיא מתה, הרג את כל השמחה שהייתה בי על זה שהיא עומדת לחזור.
"מה עם היא באמת מתה ?" לחשתי לעצמי. "-אולי אני איחרתי את המועד."
"אולי בזמן שהאישה המטורפת הזאת שיחקה איתי, היא הרגה את קטניס שלי"
ידי המדממת התחילה לכאוב, אך זה היה כלום לעומת הכאב שהרגשתי בלבי.
כמה שעות לאחר מכן, יצאתי מהחדר, כולם ישבו מול הטלוויזיה.
גייל התקדם לעברי.
"התאריך היום הוא 4.6.11, נשארו לנו שני ימים,."
"אין טעם לצאת עכשיו, כבר לילה. נצא מחר בבוקר. " אמרתי בקול חלש.
"תקשיב," אמר לי גייל בלחש. "-הונסה הזאת, רק תפריע. אני אומר נארגן הכול עכשיו ומחר מוקדם בבוקר נצא לפני שהיא תקום."
"אני לא משאיר אותה בבית שלי " עניתי לו באותו קול חלש.
"מה יותר חשוב לך ? קטניס או הבית שלך?" אמר בקול רציני.
"קטניס"
"אז יופי מחר בבוקם אנחנו קמים מוקדם והולכים בלעדיה."
"בסדר" עניתי בקול חלש והלכתי ממנו.
יצאתי החוצה לבריכה. נעמדתי על שפת הבריכה , שמעתי את ונסה מתחילה לדבר והסתובבתי לכיוונה.
"גייל" אמרה רומי. " אתה יותר חתיך מאחותך. כאילו בלי להעליב אני ראיתי תמונה שלה והיא לא משהו. כאילו חמודה כזאת." והיא הסתכלה לעברי.
היא חשבה שאני לא שמעתי מה שהיא אמרה.
גייל הוריד את ראשו לכמה שניות, ואז תפס אותה בידו ממש חזק והצמיד אותה לקיר, ואני עדיין לא זזתי ממקומי.
"תקשיבי לי טוב , אין לך אפילו שמץ של מושג כמה שאני שונא אותך. רק עוד מילה אחת על אחותי, לא משנה מה, אני נישבע לך אני הורג אותך " אמר לה בקול שקט ומפחיד.
התקרבתי כמה צעדים אליהם.
"תעזוב אותה גייל" אמרתי. "- היא לא שווה את זה. היא יכולה לדבר על קטניס כמה שהיא רוצה." והתקרבתי אליה עוד קצת, עד שהייתי בדיוק מאחוריה.
התכופפתי לאוזנה.
"את לעולם לא תצליחי להיות רבע ממה שהיא" לחשתי. "ובגלל זה את אומרת עליה את כל הדברים האלה, את פשוט מקנאה בה." היא שתקה ובהתה במקום כל שהוא בחדר.
"את לא יודעת כמה מטורף אני יכול להיות, היו לך שתי הזדמנויות. בשלישית אני יורה בך, אני ברור ?"
היא לא ענתה במשך כמה שניות.
"אני ברור?"שאלתי בקול חזק יותר. .
"כן" לחשה בקול חנוק.
"יופי" והלכתי משם
