"עשיר שלי, קבענו לצאת היום לקנות לך בגדים." אמרתי בחיוך
"אבל אני עייף"
"נו בבקשה," אמרתי ונשקתי בעדינות ובאיטיות לשפתיו.
"במכנס שלבשתי אתמול יש את הארנק קחי את הכרטיס ותעשי שופינג."
"טוב, אם אתה רוצה שבנים אחרים יראו אותי מודדת בגדים. ואולי גם יראו את הקעקוע שלי אין בעיה."
והתחלתי להתקדם לאמבטיה.
ופתאום פיטה היה ערני לגמרי, ובא אחרי לאמבטיה...
חזרנו הביתה עם הרבה שקיות. פיטה שם הכול בחדר וחזר אליי.
"אני צריכה עכשיו להתארגן וללכת לאימא שלי"
"אני יבוא איתך. " אמר לי
"נחכה עם זה קצת."
והלכתי להתארגן.
לבשתי את הבגדים החדשים שלי, והתארגנתי יפה.
סידרתי את השיער, ושמתי בושם והתאפרתי. ויצאתי לאימא.
הייתי אצל אימא שלי משהו כמו שעה וחצי.
הכנסתי את המפתח לחור המנעול, פתחתי את הדלת.
ראיתי את המזוודה של פיטה ארוזה. והוא היה לידה.
"מה זה ?" וסגרתי את הדלת והתקדמתי אליו.
"אני מסכן אותך, אני עוזב. אני מחליף לעצמי את הזהות"
"לא!" אמרתי מהר ובלחץ. "- אתה לא עוזב אותי"
"אני מצטער קטניס שלי, אין לי ברירה אחרת"
"לא אכפת לי" והתחילו לרדת לי דמעות. "- אתה לא עוזב אותי!" צעקתי עליו.
"קטניס..." הוא חיבק אותי ראיתי שגם הוא היה על סף דמעות.
"אתה לא הולך, אני לא נותנת לך ללכת!"
"אני מבטיח לחזור" והסתכל עליי.
"אני לא מאמינה לך"הוא הסתכל בעיניי ," אני אחזור"
"אני לא רוצה בכלל שתעזוב אותי"
משכתי אותו אליי בחיבוק.
והמחשבה שהוא עוזב אותי, הייתה כל כך מפחידה.
"אני, הולך מחר"
לא עניתי לו. פחדתי מרגע הפרידה.
ככל שאני עומדת ומחבקת אותו והוא מחבק אותי.
השעון מתקתק, והזמן עובר, דקה אחרי דקה.
"אני תכף חוזרת." והתנתקתי ממנו.
הלכתי לאמבטיה, עשיתי מקלחת קצרה. שטפתי את כל האיפור שנמרח.
לבשתי פיג'מה חדשה, וסידרתי את השיער, הלכתי לחדר של פיטה,
הוא ישב על המיטה, והסתכל עליי גם.
והמשכתי ללכת. הלכתי למבטח והכנתי לי נס.
והוא בא אחריי.
"את כועסת עליי?" שאל אותי.
"אני מפחדת..." והדמעות שוב עלו ללא שליטתי.
הוא חיבק אותי בזרועותיו, והצמיד אותי לחזה שלו.
"אני מבטיח לחזור." חיבקתי את גופו בחזרה. והדמעות שלי הכתימו את כל חולצתו.
הוא התנתק ממני. והסתכל בעיניי.
"אני אוהב אותך" אמר בכנות. "- בחיים אני לא אהבתי ואני לא אוהב מישהי כמוך. את הדבר הכי יפה שיש לי בחיים האלה. את קרן אור בחיים העלובים שלי,"
"אל תדבר על עצמך ככה." אמרתי קוטעת אותו.
"תני לי לסיים" ביקש בחיוך.
הוא הוציא מהכיס שלו טבעת.
"זה לא נישואים או משהו כזה, אבל אני פשוט רוצה שתישארי שלי, עד הרגע שאני אחזור, את מסכימה?"
הייתי המומה. העצב שהיה בתוכי הפך לשמחה.
