פרק 45

245 7 0
                                    

"אני... " התחילה.

"אני חייב ללכת לחפש את הבן שלי" ורצתי משם.

ושמעתי אותה רצה אחריי.

"רגע ! אתה לא יכול להשאיר אותי פה ! אין לי מושג איפה אני נמצאת"

"קחי מונית."

היא המשיכה לדבר ולדבר, אבל אני לא ממש הקשבתי חיפשתי את קונור.

מרחוק ראיתי גופה קטנה, שרועה על הרצפה בלי תזוזה.

רצתי מהר, והתיישבתי לידו.

בדקתי את פעימות ליבו, ושמעתי דפיקות קטנות וחלושות.

"הוא בסדר ?" שאלה הבחורה.

"כן עניתי."

הרמתי את קונור על הידיים מתחיל ללכת משם, והיא אחריי.

"תגידי אין לך איזה אח לטפל בו ?"

"אני לא יכולה לחזור הביתה, ועכשיו הוא בבית חולים הוא יהיה בסדר"

ראיתי מרחוק, איש יוצא מהמכונית שלו. רצתי אליו במהירות.

"תן את המפתחות" אמרתי לו וכיוונתי אליו אקדח.

ביד רועדת הוא הושיט לי את המפתחות של המכונית.

"תודה " אמרתי לו. נכנסתי למכונית שמתי את קונור במושב לידי. והבחורה נכנסה מאחור.

ושמעתי משטרות מרחוק.

התנעתי מהר ונסעתי משם בכל המהירות.

"לאן אתה לוקח אותי ?" שאלה הבחורה.

"למקום בטוח" עניתי בפשטות.

 נסעתי במשך המון זמן, הבחורה כבר נרדמה במושב האחורי, קונור כבר הספיק להתעורר ולחזור לישון. למזלנו לא קרה לו כלום. חוץ מכמה שריטות וקצת כאבי ראש הוא בריא לגמרי הוא החזיק איתו את התיק עם הכסף האקדחים וכל מה שהיה נחוץ.

לא ידעתי לאן אני נוסע, ולא ידעתי עם הנסיעה הזאת מרחיקה או מקרבת אותי לקטניס.

התחלתי לחשוב איפה היא יכולה להיות.

עצרתי לשנייה בצד, וחיפשתי את המפה שעלייה קונור צייר את המשולש.

אחרי כמה שניות של חיפושים מצאתי אותה.

בתוך המשולש, הייתה נקודה חדשה.

הערתי את קונור.

"קונור, הנקודה שציירת בתוך המשולש זה המיקום של קטניס ?"

"כן" ענה לי בקול ישנוני למרות שהוא התעורר לגמרי.

"איך אתה יודע את זה ?"

"הדבר הכי הגיוני זה שהיא נמצאת במרכז המשולש, אין מקום אחר, שלוש כתובות יוצרות משולש וכיתוב, השם שלך ותאריך פיטה 6.6 אני לא יודע את השנה כי לא היינו בכתובת השלישית." אמר לי.

"מחר ניסע לכתובת השלישית, עכשיו כבר מאוחר, עדיף שנעצור במלון"

"ומה איתה ?" שאל קונור והצביע על הבחורה.

"ניקח אותה איתנו, אין לנו ברירה."

"אתה יודע איך קוראים לה ?"אמר קונור צוחק.

"אין לי שום מושג"וצחקתי גם.

הערתי את הבחורה ועלינו לחדר שלנו.

אחרי שהייתי אחרי מקלחת וקונור כבר ישן.

הבחורה יצאה מהאמבטיה עם מגבת לבנה קצרה. לא היה לי נעים להסתכל עלייה.

היא ישבה על הכיסא והסתכלה על הרצפה.

"את לא מתכוונת להתלבש ? "

"כיבסתי את הבגדים שלי ועכשיו אני מחכה שהם יתייבשו." אמרה בביישנות.

משחקי הרעב-קצת שונה ממה שרגיליםWhere stories live. Discover now