ושוב הערב ירד. עצרנו שוב במלון קטן ללילה. ידעתי שיהיה לי חלום עלייה. אני מקווה חלום
בוקר למחרת קמתי בשעה ממש מוקדמת וראשי היה מעט מסוחרר, לקח לי כמה שניות לחזור למציאות ולהבין איפה אני.
הסתכלתי על קונור, הוא עדיין ישן. לידו היו כל מיני דפים כתובים ופלאפון. אספתי את הכל והנחתי על השולחן.
כאב לי הראש, הסתכלתי לרצפה למשך כמה שניות, וכשהרמתי את ראשי ראיתי את קטניס מולי.
"לא , לא שוב!" אמרתי לעצמי בקול שלא עלה על לחישה.
"תעזור לי, בבקשה תעזור לי, הם רוצים להרוג אותי! הם כבר הורגים אותי" לחשה לי.
"איפה את, תגידי לי איפה את , איך אני יכול למצוא אותך ?!"
"בבקשה" לחשה לי שוב.
עצמתי את עיניי לפחות משנייה , וכשפקחתי אותן, היא כרגיל לא הייתה שם.
הסתכלתי בשעון השעה הייתה שש בבוקר.
נכנסתי לאמבטיה מהר, כשיצאתי הערתי את קונור.
ואחרי ששנינו היינו מוכנים ומאורגנים יצאנו לאוטו.
כרגיל הנסיעה בין הכתובות הייתה ארוכה ומייאשת.
הכתובות השנייה הייתה הפתעה גמורה יחסית לקודמת לה.
זה היה בניין משרדים מפואר וגבוה.
"אבא תסתכל" קרא אליי קונור.
הסתובבתי לכיוון שאליו קונור הצביע על לוחית קטנה צמוד לבניין היה רשום את האות ה' והמספר 6.
"אבא, אנחנו לא צריכים את הכתובת השנייה כדי להבין מה זה"
חשבתי כמה שניות על מה שקונור אמר. מה שבטוח המסר הזה חייב לעבור רק אליי, והמספרים זה תאריך. אבל של מה התאריך.
שמעתי משטרות מגיעות, וראיתי איך במהירות שוטרים חמושים מתחילים לרוץ אליי.
"אל תזוז אתה מוקף, תזוזה הכי קטנה שלך אנחנו יורים בילד"
"קונור אתה זוכר שלימדתי אותך איך משתמשים באקדח ?"
"כן" אמר לי בקול חלש.
"יופי, עכשיו זה הזמן ליישם את מה שלמדת" שלפתי שני אקדחים ונתתי לו אחד.
בלי להסס יריתי מהר בכמה שוטרים.
וקונור קפא במקום, לא היה לו את האומץ כדי לירות.
הוצאתי רימון עשן, זרקתי אותו מהר, ובשניות הקטנות שהכול התכסה בעשן תפשתי את קונור ונכסנו מהר לאוטו והתחלנו לנסוע.
"אבא, אני מצטער" אמר קונור והשפיל את ראשו.
"אין לך על מה להצטער, אם כבר אני המטומטם שנתן לילד הקטן שלו להשתמש באקדח"
נסעתי במהירות מופרזת, והרבה ניידות היו אחריי, איך לעזאזל אני נפטר מהן ?!
להסגיר את עצמי ולתת לקונור לברוח ? ומה יהיה עם קטניס?
מה אני בכלל חושב על להסגיר את עצמי? אני רוצח, אני עבריין, אין לי אלוהים, אני עושה מה שאני רוצה בלי מצפון. קטניס היחידה שהצליחה לשלוט בי בדברים כאלה, אבל עכשיו הם לקחו לי אותה.
עצרתי את האוטו מהר. תפסתי בחורה שבדיוק עברה במקום, החזקתי אותה מהשיער וכיווני אקדח לראשה.
כל הניידות עצרו.
"בבקשה" לחשה לי "-אל תהרוג אותי, בבקשה אני מתחננת. אחי הקטן הוא בן עשר והוא חולה במחלה קשה, אין לו אף אחד בעולם חוץ ממני"
"תשתקי!" אמרתי לה והצמדתי את האקדח צמוד יותר לראשה.
"שחרר את האישה"
